בן אסתר ויצחק. נולד ביום כ"ה בתמוז תש"ם (9.7.1980) בבית החולים "רבקה זיו" שבצפת. הילד השלישי והצעיר במשפחה. את שנותיו הראשונות עשה בקריית שמונה. בשנת 1982 התגרשו הוריו, ושלוש שנים לאחר מכן עברה האם עמו ועם שני אחיו הגדולים, אורנית וערן, לאילת. בשנת 1989 נישאה אמו בשנית ליעקב, ועידן זכה בשני אחים קטנים, מושיקו וספיר. אביו נישא בשנית אף הוא, ונולדו לו שני בנים – סער ועמית. עידן היה החוליה המקשרת בין כולם, ושימש כעמוד התווך של המשפחה. תמיד התעקש להימנע ממריבות ולימד את מכריו איך לפתור את בעיותיהם בדרך של חשיבה נכונה.
את ראשית חינוכו קנה עידן באילת, בבית הספר היסודי "אופיר", ובחטיבת הביניים "אלון". בכיתה ח' החליט, בעידודה של אמו, לעבור ללמוד בפנימייה החקלאית "כנות". בפנימייה נודע עידן כאדם נדיר עם יכולות מדהימות להשפיע על אנשים. בעזרתו נוצרו חברויות, שרר שלום בית, ונערים אשר הורעה דרכם חזרו למוטב. בשל מזגו הטוב, אי אפשר היה להיות לידו עצוב או עצבני – עידן מיד היה מרגיע או מצחיק.
עידן היה שחקן מלידה. הוא השתתף בכל ההצגות שהועלו בבית הספר ועשה זאת במקצועיות ובחן. במסיבת סיום י"ב בפנימייה שלמד בה ארגן, הנחה וגם הופיע – ועשה זאת באופן מושלם. בכל יום הולדת של אחיו הקטנים התחפש לליצן או לקשישה שמנה והצחיק את כולם. הייתה לעידן נטייה לאמנות והוא צייר ציורים יפהפיים שביטאו את נפשו הרגישה, הגדושה. בנוסף, אהב עידן לפסל והוא פיסל סוס מברונזה מדהים ביופיו.
עידן הנמרץ והאקטיבי אהב את הטבע ואת הארץ ונמשך לספורט אתגרי. הוא אהב לטפס – ואף הקים פורום מטפסים, התאמן בסנפלינג, גלש בים, צלל ורכב על סוסים.
עם גיוסו לצה"ל, ב-19.11.1998, התנדב עידן ל"צנחנים". לאחר שסיים את הטירונות יצא לקורס חובשים קרביים, כהמשך טבעי למנהגו לעזור ולדאוג לכולם. בשנת 1999, בתאונת אימונים, נפגע קשות חברו אורון פרטוק. עידן ניסה לטפל בו, אך מאמציו להצילו עלו בתוהו ואורון נפטר. אירוע זה פער פצע גדול בלבו של עידן. מאז, בכל שנה, נסע עידן לפנימיית "כנות" והשתתף בטקס יום הזיכרון לחללי צה"ל, וביום המחרת המשיך לצפת לבקר את משפחתו של אורון.
עידן שוחרר מצה"ל בחודש נובמבר 2001, ובאמתחתו תעודת הצטיינות על תרומתו הרבה. לאחר השחרור עבד בעבודות מזדמנות וחסך כסף לנסיעה לחו"ל. לאחר שנתיים הגשים חלום ונסע לדרום אמריקה לטיול של חצי שנה. הוא פגש והכיר אנשים מתרבויות שונות, וניצל כל רגע וכל שנייה לראות כמה שיותר מקומות ואתרים. עידן חיפש את ההרים הגבוהים ביותר לטפס עליהם, וכל הזמן ניסה לגעת בשמים.
זמן קצר לאחר שחזר מהטיול התחיל עידן לעבוד בחנות הטיולים "ריקושט" שבאילת. מנהל החנות סיפר שהיו לעידן ידי זהב – הוא תיקן וסידר את כל הדרוש, והשירות שהעניק ללקוחות היה מעל ומעבר. אנשים נהנו להגיע לחנות ונקשרו אליו מאוד. לצעירים לפני גיוס, אשר עבדו עמו בחנות, היה מטיף בחיוך להתגייס לקרבי, ונהג לומר להם "אחריי לצנחנים". "הוא היה כמו אח גדול שלנו," סיפר גיל, עובד בחנות.
אחרי כמה חודשים מונה עידן למנהל החנות. בד בבד, למד רפלקסולוגיה. עידן שהאמין בדרך הרפואה האלטרנטיבית נהנה מאוד לטפל באנשים, לעתים אף עשה זאת בהתנדבות, ושמח לקבל משוב חיובי על ההקלה שהטיפול מעניק. הוא האמין בכל לבו שהחיים הם מה שאנחנו עושים מהם, ולימד אהבה וצחוק כמרפא לכל מחלה, וגישה טובה כפתרון לכל בעיה. על תחושותיו כמטפל כתב: "בזמן הטיפול עוברות בראשי מחשבות שונות. … לעתים אני רואה בראשי תמונות שצצות פתאום כמו נופים שבהם ביקרתי בטיול או מפלי מים, וברגעים מסוימים בטיפול אני חש פתאום קשיחות בצוואר ובפנים ואני רואה קרן של אור יורדת מהתקרה, עוברת דרך הידיים שלי ומציפה את המטופל. בשלב מסוים הקרן מתחילה גם לעבור לכיוון שלי ומציפה אותי באותו זמן. ההרגשה אז היא של אושר, אהבה, בריאות, שמחה ורגשות טובים אחרים שעולים בראשי. תמונות של נופים או של רגעים שמחים עוברים לי בראש והכול מועבר אל המטופל.
בזמן הטיפול גם כאילו יש איזו יד שמכוונת אותי, מעין אינטואיציה שמדריכה אותי איפה ללחוץ ומתי וכמה חזק, וחוש היצירתיות שלי כל הזמן מורה לי לחדש דברים ולעשות דברים שונים. אני באמת מאמין שיש לי כוח בידיים שמסוגל לעשות טוב ולעזור בריפוי, ושבעזרת כיוון המחשבה הטיפול נעשה חזק יותר ועוצמתי. אני מרגיש מטיפול לטיפול חזק יותר, בריא יותר, מלא בביטחון עצמי וחסר אגו. אני מטפל ממקור תמים, פשוט ואנרגטי שזורם בתוכי, ומאמין בעצמי וביכולות שלי לגרום לטוב ולעזור. אני מקבל המון מחמאות מהמטופלים שלי וזה עוזר לי להמשיך בדרכי ולהתחזק באמונה שהדרך שבה אני הולך היא הנכונה עבורי. אמשיך ללמוד גם לשנה ב' ואלמד עוד תחומים נוספים שמעניינים אותי כמו ג'הרה וטיפולים במים."
גם בתחום האישי ראה עידן הצלחה. בחנות "ריקושט" הכיר את ענבל, והאהבה בין השניים פרחה. עידן וענבל תכננו להתחתן, לעשות את ירח הדבש בניו זילנד ולטייל בתאילנד. עידן חש כי הוא מאושר ותכנן תכניות רבות להמשך חייו. הוא המשיך להעניק מעצמו לאחרים, ובשנת חייו האחרונה אימץ קשיש מאילת, היה מגיע אליו פעמיים בשבוע לביקורים, משוחח אתו ומפיג את בדידותו.
כשפרצה מלחמת לבנון השנייה, ימים ספורים לאחר חתונת אחיו, לא פסק עידן לשאול מדוע לא קוראים לו להתייצב. לבסוף, ביום 28.7.2006, גויס ב"צו שמונה" למילואים ליחידת "מגלן". לא היה מאושר ממנו – סוף סוף הוא יתרום את חלקו במלחמה ויעזור לחברים.
דודו, הרופא ששירת עם עידן במילואים, כתב עליו: "עידן, כרופא אני מחפש שותף. כזה שיעבוד לצדי ברגעים הקשים. ואתה היית החובש השותף שלי שטוב ממנו לא יכולתי לבקש. אתה, עידן, מלא מרץ והתלהבות, איך לא היססת לרגע ונשאת את אפוד הרופא שמצאנו בדרך, למרות שהכפיל את משקל הנשיאה שלך."
עידן נפל במלחמת לבנון השנייה בקרב בדרום לבנון ביום ט"ו באב תשס"ו (9.8.2006). עידן וחבריו הלוחמים עלו אל הכפר דבל. טיל נ"ט ששיגרו מחבלי החזבאללה פגע במבנה ששהו בו, קיפח את חייו של עידן ואת חייהם של עוד שמונה לוחמים. עם עידן נפלו רב-סרן נתי יהב, סרן ליאור שמוכר, רב-סמל ראשון אשר (ראובן) נוביק, רב-סמל אלעד דן, רב-סמל גלעד זוסמן, רב-סמל נאור קאלו, רב-סמל עדי סלים וסמל-ראשון בנימין סלע.
עידן היה בן עשרים ושש בנופלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי באילת. הותיר אחריו הורים, שתי אחיות וארבעה אחים. לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל. על קברו נחקקו מילים מתוך שירו של יענקל'ה רוטבליט "רואים רחוק רואים שקוף" (בביצועו של שמוליק קראוס): "בן אדם כעץ שתול על מים, שורש מבקש, בן אדם כסנה מול השמים".
שרית, חברתו של עידן מפנימיית "כנות", כתבה לו הספד מיוחד: "עידן שלנו. אומרים שאלוהים לוקח את הטובים ביותר. נוכח העמידה שלנו כאן אנחנו, קבוצת 'דולב' ושאר משפחת כנות, מבינים כי באמרה זו אין דבר שקר. אתה עידן בעיני כולנו תמיד היית הטוב ביותר. אצילות נפש ואהבת האדם שכל כך אפיינו אותך היו חלק בלתי נפרד מאתנו. כל מי שהיה לצדך במהלך שנות לימודיך בכנות ידע שעידן מייצג איכות. תמיד עזרת, הושטת יד, הקשבת וכמובן גם תמיד ניסית לדאוג לשלום בית בתוך הקבוצה. רוח ההתנדבות שלך הייתה מדהימה, מעולם לא סירבת לאף אחד ולשום בקשה. כשהיינו נתקלים בקשיים בלימודים תמיד דחפת אותנו להצליח. הנהגת. אנחנו בטוחים שגם הפעם, במלחמה הקשה הזו, הובלת בגאון את חבריך למלחמה. כי כזה אתה! אנחנו עומדים כאן ויודעים – אלוהים לוקח את הטובים ביותר. אוהבים כל כך, שרית ומשפחת כנות".
כתבה אמו של עידן: "ילד של אימא עם חיוך כובש, שידע לאהוב עד אין-סוף את כולם, לחזק, לייעץ. עידן, תודה על הזכות להיות אימא שלך. אהבתך אליי הייתה מיוחדת במינה. אתה היית הכוח שלי, האור בקצה המנהרה, חבריך אמרו לך תמיד שאתה עדיין מחובר אליי בחבל הטבור. אהבתך לחבריך הייתה כל כך מדהימה שכל חבר שלך הרגיש כאילו הוא החבר הכי טוב שלך. אחרי שהלכת מאתנו כל החברים אמרו שהיית החבר הכי טוב שלהם והם היו חברים הכי טובים שלך. תמיד עזרת לחברים ולא משנה כמה היית עסוק באותו רגע.
כבר מגיל צעיר תמיד נתת מעצמך, וברור שכשהגיע הזמן להתגייס רצית רק "צנחנים" והתווכחת עם החברים שזה החיל הכי טוב, וכדי להשלים רצית גם להיות חובש כדי לעזור לכל מי שצריך עזרה. היית כל כך גאה וריגשת אותי בסיפורים שלך על איך אתה עוזר כשמישהו זקוק לעזרתך ואיזה סיפוק זה גורם לך, איך טיפלת בפצועים במסירות נפש.
עידנו'ש שלי, אתה המלאך שלי. תמשיך לעשות את כל מה שאהבת לעשות – לעזור לאנשים, לעזור למשפחה, לעזור לקשישים ולכל מי שזקוק לעזרה שלך, ותמיד לעשות את הספורט שאהבת – טיפוס וגלישת גלים, צלילה, סנפלינג ורכיבה על סוסים, ותשמור עלינו מלמעלה. אני ממשיכה להיות חזקה כמו שתמיד אמרת לי. אוהבת לנצח, אימא."
עידן הונצח בקולז' ענק על אחד הקירות במתחם ה"ביג" שבאילת שיצר הצייר שלומי ישראל. הפרויקט בוצע ביוזמתו של דודו טופז.
העמותה להנחלת מורשת הצנחנים הפיקה סרטון המביא את סיפורו של עידן. הסרטון מופיע באתר האינטרנט YNET בכתובת http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3389898,00.html.