עמירם (עמי), בן שולמית ואברהם-משה, נולד ביום ז' באלול תש"ט (1.9.1949) בירושלים. בוגר הגימנסיה העברית בירושלים והמחלקה לכלכלה ולסטטיסטיקה באוניברסיטה העברית. עמי היה תלמיד מוכשר, מדריך בתנועת "הצופים" בירושלים, שקדן וחרוץ. הוא אהב שחמט והצטיין במשחק זה. הוא היה בן מסור להוריו ואח טוב לאחיו, חברותי ואהוב מאוד על חבריו וידידיו.
עמי גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1967 והוצב לחיל השריון. הוא עבר קורס מפקדי טנקים והשתתף כמפקד טנק במלחמת ההתשה אחרי מלחמת ששת הימים, באזור התעלה.
אחרי השחרור למד כלכלה וסטטיסטיקה באוניברסיטה העברית. עמי זכה בציונים מרשימים. מוריו מציינים את יחסו הרציני ללימודים ואת שקדנותו, שזיכוהו בהישגים מרשימים. העבודות שהגיש למוריו היו מקוריות והעידו על בגרות מחשבתית ויצירתית. המעולה שבהן הייתה זו שעמי הגיש זמן קצר לפני מלחמת יום-הכיפורים: עבודה סמינריונית בכלכלה, בנושא "הגורמים שהשפיעו על פעולות בנק ישראל מאז היווסדו". עבודה זו זכתה בציון מיוחד ופורסמה בספר "פרקים בכלכלה" (עבודות סמינריוניות ועבודות גמר, שנעשו על-ידי תלמידי המחלקה לכלכלה, שנפלו במלחמת יום-הכיפורים) שהוצא לאור על-ידי האוניברסיטה העברית. תוך כדי לימודים באוניברסיטה עבד עמי ב"בית החייל" בירושלים. הוא התחבב על חבריו לעבודה והושיט עזרה לחיילים ולכל באי הבית. הנהלת "בית החייל" הקדישה פינה לזכרו. שלושה חודשים בלבד לפני שפרצה המלחמה התקבל עמי לעבודה ככלכלן במחלקת הממונה על המחירים במשרד המסחר והתעשייה. הוא התלבט אם לעבוד או להקדיש כל זמנו להמשך לימודיו לתואר השני, ושוכנע על-ידי מנהל המחלקה כי לעבודתו יש ייעוד לאומי, כתרומה לביסוסה הכלכלי של המדינה. גם בעבודתו במשרד המסחר והתעשייה הצטיין עמי והמנהל ציפה להתקדמותו המהירה בתפקידים אחראיים. כסטודנט היה עמי שקדן, מרבה לשאול ולהקשיב, בעל יזמה יצירתית, וכושר ביטוי יוצאים מן הכלל. הוא היה ראשון ה"מתנדבים" להרצות על עבודותיו ועל עקרונותיו ועשה זאת ביסודיות, בבהירות ותוך הוכחת ידע ובקיאות. במלחמת יום-הכיפורים היה עמי בצוות טנק שלחם בקרבות הבלימה ובהסתערות על גשר פירדאן. נפל בקרב מר ואכזרי ביום י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973). עמי הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בהר-הרצל, ביום ה' באדר תשל"ד (27.2.1974). השאיר אחריו הורים ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.
במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב שר המסחר והתעשייה מר חיים בר-לב, כי חבריו של עמי לעבודה יזכרו את דמותו היקרה, המשמשת לכולנו דוגמה ומופת לנכונות, למסירות ולהקרבה.