בן יונה ויעקב. עודד נולד בראשון לציון ביום י"ג באב תשכ"ח (7.8.1968). אח לדפנה, נועם ואייל.
עודד גדל בראשון לציון, למד בבית הספר היסודי "בארי" ובבית הספר התיכון "גימנסיה ריאלית" והיה חבר בתנועת "הצופים".
בשנת 1986 התגייס עודד לצה"ל. הוא שירת בחיל ההנדסה. במהלך שירותו עבר קורס מ"כים וקורס קצינים ושירת שנה בקבע. פעמיים במהלך השירות שלו נפצע, פעם אחת ממקלע שהתפרק ופעם שנייה ממטען שהתפוצץ תוך כדי אימון. בשתי הפעמים עודד נפצע ברגליים. הפציעות לא מנעו ממנו להמשיך לשרת בחיל, למרות שיכול היה לעבור לתפקיד פחות מסוכן. הוא המשיך לשרת גם בסדיר וגם במילואים.
אחרי שחרורו מצה"ל, משנת 1991 ועד שנת 1995 עבד עודד ברשות שדות התעופה, כבודק בטחוני.
במהלך עבודתו זו הכיר עודד את רנית והם נישאו בשנת 1994. הזוג קבע את מקום מגוריו בגן יבנה. במהלך השנים נולדו להם שתי בנות – יובל וירדן, ובן – דניאל.
ב-1995 הצטרף עודד למשטרת ישראל ובמשך שש השנים הבאות עבד כקצין חקירות. בתקופה זו, במקביל לעבודתו הוא פנה ללימודים גבוהים וסיים תואר ראשון בקרימינולוגיה וסוציולוגיה באוניברסיטת "בר אילן" ותואר שני במינהל חינוך באוניברסיטת "דרבי".
בשנת 2001 עזב עודד את המשטרה. זאת לאחר שכמצטיין בקורס קצינים ביקשו ממנו להדריך בבית הספר המשטרתי בשפרעם הוא לא היה מוכן להעביר את משפחתו לצפון. אחרי שעזב הוא עבד כאיש מכירות בחברת "אינטרנט זהב".
ב-2002 הצטרף עודד לשירות הביטחון הכללי. אחרי שלמד באולפן לערבית הוא הוצב כרכז מיעוטים במרחב דרום. בשנת 2004 מונה כרכז מיעוטים אזורי.
"את עודד זכיתי להכיר היטב רק בשלהי שנת 2004", סיפר צחי, חברו לשירות, "חייכן גדול היה עודד, מאלו שהחיוך לא מש מפניהם. חוש הומור עד אין קץ, אוהד שרוף של הפועל ת"א, מבריק וחד מחשבה, איש רעים להתרועע. אבל יותר מכול בלט עודד באהבתו לחיים ולמשפחתו. עודד היה מאלו שניתן לומר כי החיים קטנים עליהם, נשמה של ילד וראש של מבוגר נאמר עליו בדיוק רב … את ימי העבודה המשותפים בילינו בנסיעות בין המשרדים שלנו, למעבר ארז הישן ולמקומות כאלה ואחרים ברחבי הארץ לפגישות עם סוכנים, סיורים בתוך רצועת עזה, מבצעי סיכול טרור ועוד. כולנו אז במחלקה ובאגף הרגשנו גאווה גדולה על הצלחות שנחלנו בסיכול הטרור ובהצלת חיים. היו אלו שנות האינתיפאדה השנייה ואירוע רדף אירוע ואנו החברים לשירות היינו שם".
עודד נפל במהלך פעילות מבצעית, בפיגוע ב"אורחן" בעזה, ביום ט' בשבט תשס"ה (18.1.2005). בן שלושים ושבע היה בנפלו. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בגן יבנה. הניח אישה, שתי בנות ובן, הורים, אחות ושני אחים.
על מצבתו של עודד נכתב: "שהיה ואינו ובכל זאת ישנו".
ספד צחי, חברו של עודד לשירות: "עודד, בגופו מנע פיגוע, זו אינה קלישאה. החבים לו את חייהם אינם יודעים ואינם ידועים, הם היו גברים, נשים, זקנים וטף. גם הם כמונו התבגרו, חלקם התגייסו, השתחררו, רכשו השכלה, התחתנו, ילדו ילדים שמחו בנכדים וחיים חיים שלמים ומלאים וכל זאת בזכות עודד ופעילותו אשר הייתה עלומה ובה מצא את מותו ובמותו ציווה חיים. עודד היה גיבור אמיתי בנפילתו, אבל לא פחות מכך היה עודד גיבור בחייו. אותו ואת גבורת חייו אני זוכר".
עודד מונצח באנדרטת חללי קהילת המודיעין בבסיס בגלילות ובאנדרטה ביישוב מגוריו גן יבנה. כן הוא מונצח בעמדות ההנצחה בבתי הספר בהם למד בראשון לציון.
משפחתו של עודד הקימה אתר לזכרו באינטרנט: www.odedsharon.net. באתר ניתן לקרוא על חייו ועבודתו, לצפות בסרטוני זיכרון ובמצגת תמונות לזכרו ולקרוא דברי זיכרון והספדים שכתבו בני משפחה וחברים.
כתבה דפנה, אחותו של עודד: "עודד. איש מקסים מצחיק, מצד אחד ילד ומצד שני בוגר ורציני. מסוג האנשים שמהרגע שאתה פוגש אותם אתה יודע שעליהם אפשר לסמוך בעיניים עצומות. את עודד אנחנו תמיד זוכרים בחיוך. גם את האזכרות שלו אנו מציינים באירועים שמחים. בטיול משפחות ביום השנה למותו ובפיקניק משפחות וחברים ביום הולדתו. כי כזה היה עודד: אוהב טבע, טיולים, אוכל טוב, משפחה וחברים".