נעמה ארדון ז"ל

הספד ליום השנה השלישי לזכרה של נעמה שכתבה חברה קרובה:

נעמונת, נעמצ'י שלי,
כבר 3 שנים שלא דיברתי אלייך. רק עלייך.
כבר 3 שנים שאני חושבת, חולמת, נזכרת, מצטערת ומתגעגעת באופן שרק מי שאיבדה חברה לחיים יכולה להבין.
כבר 3 שנים שיש לי כמו שהג'ירפות שרות – חור בלב בצורה שלך.
כבר 3 שנים שאני נזכרת בכל פעם שאני מדליקה את מכונת הכביסה באיזה טיפ שהענקת לנו אז בחגיגת הולדתך – עליה לא
ויתרת באף שנה – ובה השקת את הקליניקה שחלמת להפעיל, לטפל ולהעביר בה הלאה מחוכמתך והניסיון שצברת בתחום
"עשו מה שעושה לגוף שלכם טוב". ואלוהים יודע שהפכת בעל כורחך למומחית בנושא.
זה יכול לתפוס אותי לפני שאני נרדמת ונזכרת בשייק אלוורה ונבטי חמניה שהכנת לי תוך שיחה על סגולות הרדיקלים
החופשיים…או בכל בוקר כשאני אוחזת חזק במחזיק המפתחות שהענקת לי ועליו חרוט – לא מושלמת. שלמה". שיעור חשוב
שלימדת ומלווה אותי מאז תמיד, מעניק הצצה נוספת לחוכמת הנסתר שלך.
היית שלמה לאורך כל חייך ותמיד תישארי.
המורשת שהשארת אחרייך, היא הרבה מעבר לשילוב ילדים עם צרכים מיוחדים במפעלים ובקבוצות. לימדת אותי ועוד
המונים בהם נגעת – לראות את האחר, לחיות בנדיבות, בתשוקה ומסירות למה שבאמת חשוב בחיים, להכיל, לחמול, להושיט
יד בכל הזדמנות, להיות תמיד בצד שנותן, לא לוותר על אף אחד בדרך.
קו מנחה לחיים אצילים וגבוהים מהשגרה – אותם חיית, שהובילו למשל לאימוץ חייל בודד, או פתיחת דלתות ביתך לכל מי
שזקוק, להרים טלפון לחבר מהעבר סתם כי עברת ליד בסביבה, לחבר מעגלים בלי לחשוב פעמיים, ליזום קירוב לבבות
ואיחודים משפחתיים ועוד המון דוגמאות שמוכיחות כי נתינה היתה נר לרגלייך ולב רחב כמו שלך, נדיר לפגוש.
כשאני שומעת סיפורים חדשים אודותייך, כמו אלו שזכיתי לשמוע בערב הפרידה מהצופים, או בכל מפגש סביבך )כן, גם
אחרי לכתך את מחברת בין אנשים. עד כדי כך ההשפעה, הקסם וההשראה ממך חזקים( – מתחברים לפאזל שמרכיב תמונה
שלמה שלך יותר ויותר, אני מבינה שבנדיבות המתאימה לך, היתה לך יכולת מיוחדת לגעת בכל אחד לאורך כל חייך, ולבסוף
– לעזור לכולם – לעזור לך. הצלחת למצוא אור גם בחושך המצמית וחיוך בכאב הכי גדול. נדמה לי שרק שם למדת להתרכז
לראשונה במה שעושה לך טוב, לשים את עצמך במרכז. ואז ללמד אותנו את השיעור החשוב הזה. למדת מה לבקש ממי ואיך
לשמור על עצמך באמת.
כי אחרי שחיית חיים של נתינה, הקשבה, התנדבות, חיבור בין אנשים והקרבה לזולת ולמשפחה, ובעיקר – של חברות
אמיתית ויפה, בת 20 שנה – למדתי בעזרתך כמה חשוב גם לדעת לפעמים לעצור, לנשום ולקחת קצת אלייך חזרה.
אסיים בשורה משיר שהקדשתי לך לפני 3 שנים, פואמה ששמעתי בסרט על אהבה וחברות בין אחיות, שתמיד תזכיר לי
אותנו:
"אני נושאת עימי את ליבך (אני נושאת אותו בליבי)
לעולם איני בלעדיו (לכל מקום שאני הולכת, את הולכת איתי, יקירתי, וכל מעשיי, הם מעשי ידיך)"