מרגלית רות, בת ביאטריז לוג'ה-זמורה ופרדריק וון דר חוס, נולדה בקרשלטון שבאנגליה בכ"א באדר ב' תש"ו (24.03.1946). זמן קצר אחרי לידתה עברה המשפחה מאנגליה להולנד. היא גדלה בתור מרגרט, כך נקראה בהולנד, והתחנכה בבתי ספר בנארדן, בבוסום ובאמסטרדם.
מרגלית רות השתלמה בעיצוב פנים, בהיסטוריה ובעבודה סוציאלית. בהולנד עבדה למחייתה כעובדת סוציאלית, עם קשישים יהודים במוסדות "בית שמחה" ו"בית שלום" שבאמסטרדם.
מרגלית רות אהבה את ארץ ישראל, וחלומה הגדול היה לעלות ארצה. בשנת 1991 הגשימה את חלומה, ועלתה עם שלושת ילדיה, יעל, שאול ונעמי. היא התגוררה תחילה במרכז הקליטה בכפר אדומים, ואחר-כך באריאל ובמעלה-לבונה שבשומרון. עבדה כעובדת סוציאלית בבית אבות "בית יוליאנא", מקום לקשישים ממוצא הולנדי וגרמני, ואחר-כך באותו תחום עבור עיריית ירושלים, בשכונת "מקור ברוך".
מרגלית רות נודעה כאדם רב כשרונות וידע בתחומים רבים, בייחוד בספרות ובהיסטוריה. היא נהגה לצייר, לצלם ולכתוב מאמרים בנושא ארץ ישראל. זמן קצר לפני מותה תכננה לכתוב ספר על ההיסטוריה של יהודה ושומרון מתקופת התנ"ך ואילך, אך את חלומה זה לא הספיקה להגשים.
ביום שלישי ז' בסיון תשנ"ד (17.05.1994) נרצחה מרגלית רות ביריות מחבלים, כשחזרה מבילוי חג השבועות עם משפחה וידידים במלון "נוה דקלים" שבגוש קטיף. המחבלים פתחו באש על רכבה סמוך ליישוב בית-חגי שבדרום הרי חברון. מרגלית רות נרצחה במקום, וכן נרצח חבר המשפחה, רפאל יאירי.
בתה הגדולה של מרגלית רות, יעל, נפצעה באורח אנוש, והשתקמה לאחר טיפולים רבים.
מרגלית רות הייתה בת 48 במותה, הותירה שלושה ילדים ואחות. הוא הובאה למנוחות בבית העלמין בכפר אדומים.
ילדיה, שנישאו והקימו משפחות, מעידים כי מרגלית רות הייתה גאה ומאושרת לו זכתה לראות את נכדיה גדלים ומשגשגים בארץ ישראל, ארץ אהבתה.