בן טוני ועמישדי. נולד ביום ז' בטבת תשכ"ח (8.1.1968) בגבעתיים. יפה עיניים ויפה תואר היה, ילד חייכן ושובב, נבון שעיקר הצטיינותו באה לידי ביטוי במתימטיקה ובמדעים מדויקים. הוא למד בבית-הספר היסודי ברל כצנלסון בגבעתיים, והמשיך ב'אורט טכניקום', שם עמד בראש ועד הכיתה וגילה כושר מנהיגות. לאורך כל שנות לימודיו בתיכון קיבל מילגות ובכל התעודות מתקופה זו כתוב: "ראוי לשבח על הישגיו". בשעות הפנאי פנה יוסי לפעילות ענפה בשבט צופי גבעתיים, ובפעילות זו זכה לתעודת הערכה. הוא האמין בערכים של אהבת הארץ, עזרה לזולת, התנדבות ותרומה לחברה. הוא פעל לפיהם, וניסה לחנך על פיהם. יוסי היה מודע לכך, שלחנך דור צעיר זה לטפטף טיפה ועוד טיפה גם אם לא ברור אם תהיינה לים.
הוא השתדל תמיד לעשות הכול על הצד הטוב ביותר ואף פעם לא הוריד את הרף בדרישותיו, אפילו מעצמו. ידע להעביר ביקורת. מעורבותו הרבה של יוסי בצופים בראש גדוד, לא הספיקה ולא סיפקה את הרגשתו ועל-כן התנדב למגן-דוד-אדום ולמשמר האזרחי. הוא היה חבר באגודת 'עמיצור', שם עסק בענפי ספורט שונים, ובעיקר בגלישת מצוקים. יוסי היה חבר גרעין ובמסגרת זו, טרם גיוסו, הלך לשל"ת מוקדם בכפר חרוב. כשהגרעין התפרק, על אף שהאמין בדרכו הנכונה, חיפש את הדרך שבה יוכל לתרום יותר. למרות שהופעל עליו לחץ ללכת לעתודה האקדמית, החליט להתגיס ולהתנדב ליחידה מובחרת.
באמצע נובמבר 1986 גויס יוסי לצה"ל והוצב בחטיבת גבעתי. לאחר הטירונות הגיע לסיירת, ומשם נשלח לקורס מש"קי סיירות. לאחר כברת דרך מייגעת ואימונים קשים, זומן לקורס קצינים וסיים אותו כחניך מצטיין. הוא סיים שירות חובה, והמשיך בצבא הקבע. מפקדיו ציינו את צניעותו הרבה, דבקותו במטרה, ומסירותו הבלתי רגילה בכל תפקיד שהוטל עליו. מלים שגורות היו בפיו: אסור לוותר, צריך לעשות את המקסימום, על הדרך הטובה ביותר. כשהגיע לחופשות, לעתים חולה, לעתים עם שברי הליכה וכוויות, היה אומר: אני חייב לחזור לבסיס – אפרוש רק דקה לפני המוות.
ביום ו' באב תשנ"א (16.7.1991) נפל בקרב בלבנון. יוסי עמד מול אש תופת אשר נורתה מכל כיוון, המשיך להסתער כ"טנק", ללא פחד, היה בו כוח אדיר, שקשה לתארו במלים. כדורי האויב הקטלניים פגעו בו, והוא המשיך להסתער בנחישות מתמיהה עד למותו. הוא הובא לקבורה בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים, חמש אחיות ואח – אילנה, עליזה, אריאלה, פיני, שרון ואילת.
במכתבי תנחומים למשפחה השכולה, ציינו מפקדים בחטיבת גבעתי קווים לדמותו:
"… בלב ריק מתוכן, והמוח מסרב להאמין, נפרדים אנו מיוסי – לוחם, מפקד ואדם. אמש הוביל יוסי את אנשיו, והסתער באומץ לב אופייני, אל מול מרצחים אשר ביקשו לפגוע. הסתערות זו, בדרך שחונך, וחינך, היתה האחרונה. מי ייתן ונהיה ראויים לזכרו, וניטיב ללכת בדרך בה רצה שנלך, דרך הצניעות, הגבורה, וההקרבה."
"יוסי היווה דוגמה אישית, ומודל מצוין לחיקוי. הוא היה תמהיל נדיר של אידיאליסט בכסות עממית מוצנעת, מאוד ארצי ופרקטי בתפישתו. מעולם לא הסיר מעליו את האחריות הכבדה שהוא נטל על עצמו. מותו של יוסי משאיר חלל גדול, ומותיר אותנו חסרים וכואבים. משפחת סיירת גבעתי מרכינה ראשה בצער, אך גאה, שקצין, לוחם וחבר למופת, נמנה על מורשתנו."
שר הביטחון שלח איגרת ובה הביע את השתתפותו בצער המשפחה. יוסי הועלה לדרגת סרן לאחר מותו.