יגאל, בן מגדה ויהושע, נולד ביום ט"ו בשבט תשי"ג (31.1.1953) בירושלים. הוא למד בבית-הספר היסודי "הגמנסיה העברית" בירושלים. אחרי כן המשיך את לימודיו התיכוניים באותו בית-ספר וסיים בבית-הספר על-שם לינקולן בבואנוס איירס, שמה נסע עם הוריו, שהיו בשליחות.
יגאל גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1972 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות נשלח לבית-הספר לשריון, שם השלים בהצלחה סדרה של קורסים לרבות קורס מט"קים. סיפר עליו ינון, אחד מידידיו הקרובים בבית-הספר לקציני שריון: "יגאל היה חבר שאינני מאמין שאמצא עוד אחד כמוהו. הוא ידע תמיד מתי צריך לעזור ואיך, ואני ידעתי שתמיד אפשר לסמוך עליו. כחייל הוא היה אחראי בצורה בלתי רגילה – עד כדי קיצוניות. אפילו היינו חוזרים מאימון בשעה ארבע בבוקר, הוא היה הולך לבדוק את הטנק ולמלא דוח תקלות. זאת למרות שהטנק שלנו היה שייך לסגן מפקד הפלוגה וכמעט לא השתתף באימונים ולמרות שלעתים הוא חנה במשטח המרוחק כקילומטר מאזור המגורים שלנו. היה ליגאל קור רוח מדהים. אני זוכר שפעם התהפכנו עם הטנק, וכשאני עוד הייתי מבולבל ולא ידעתי מה קורה אתי, כבר שמעתי את קולו של יגאל בקשר, בשקט האופייני לו…" כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים, היה יגאל באחד הטנקים שירדו מרפיח אל אזור התעלה. ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973) נפגע הטנק של יגאל, אך הוא ואנשי הצוות הצליחו להיחלץ. חברו של יגאל, ינון, שהיה במרחק רב ממנו, איתר אותו בעזרת משקפת ומיהר לאסוף אותו. יגאל ואנשי צוות אחרים שהיו בשטח, עלו על טנק פגוע, שהיה עדיין מסוגל לנוע ועל פי הוראת מפקד הגדוד, החלו לסגת דרומה. לפתע ניתך על הכוח הנסוג מטח של טילים. הטנק שיגאל ישב בו נפגע והוא נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בהר-הרצל.
"יגאל היה בעל כישרונות, שקט וצנוע", כתב, לאחר זמן, מפקד הגדוד להורים השכולים. "בגמר קורס קציני השריון, כשחיפשנו מועמדים להדרכה, הוזכר שמו של יגאל כמועמד לתפקיד זה, וכמי שישמש דוגמא לחניכים הבאים בקורס…"