דניאל, בן טובה-מגדה ודוד, נולד ביום כ"ג באייר תשי"ב (18.5.1952) בירושלים להורים מניצולי השואה. בילדותו גדל בשכונת ארנונה שליד קיבוץ רמת-רחל. הוא סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי של הקיבוץ, ואת לימודיו התיכוניים השלים בבית-הספר שליד האוניברסיטה בירושלים. כשהיה בן ארבע-עשרה מת עליו אביו מהתקף לב פתאומי. אחיו המבוגר ממנו בחמש שנים, אורי, היה אז בשירות חובה בצה"ל ודני נשאר הגבר היחיד בבית. הוא נהיה עוזרן הנאמן והרציני של אמו וסבתו הזקנה, היה עוסק בכל מיני עבודות בבית, בתיקוני אינסטלציה, חשמל, נגרות וכיו"ב. בנעוריו היה חבר בתנועת "הצופים" ואחר-כך גם הדריך בה. הוא אהב לצלם, לקרוא ולהתבונן ביצירות אמנות וידע להעריך ציור ומוסיקה. עם זאת ידע להקדיש את הזמן הדרוש ללימודים.
דניאל גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1970 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס למקצועות השריון ובקורס טען-קשר, והוענקו לו ציונים טובים. בבדיקות בלשכת הגיוס, הסתיר מהרופאים את תולדות מחלות ילדותו, כי רצה להישלח ליחידה קרבית. אחרי-כן כתב הביתה: "אמנם לא הגעתי ראשון בריצות הארוכות, אך גם לא הגעתי אחרון, ובודאי ובודאי שלא סחבו אותי על הגב".
במחצית אוגוסט 1973, משסיים דניאל את שירות החובה, נרשם ללימודים באוניברסיטה העברית בירושלים, בפקולטה לכלכלה ולסטטיסטיקה. הוא רצה להמשיך אחר-כך וללמוד מנהל עסקים. תמיד שאף לעבוד במפעל גדול, בטיפול בכוח-אדם, אלא שלא הספיק להגיע לכך. במלחמת יום-הכיפורים השתתף בקרבות הבלימה נגד המצרים בסיני. הוא שירת כטען-קשר ביחידת שריון. בקרב שהתחולל ביום י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973) בפתחת קנטרה, נפגע הטנק שלו באש נ"ט, והוא נפל. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בהר-הרצל, בירושלים. השאיר אחריו אם ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.
במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "דני היה לוחם טוב ועשוי ללא חת, גבר שקט וצנוע ונעים הליכות. בחור בעל יזמה ותושייה. דני עשה את אשר עשה והלך בדרך בה בחר, מתוך אמונה גמורה בעמו, במשפחתו ובמפקדיו, והיה גאה במעשהו זה".
משפחתו תרמה לזכרו סכום כסף לספריית "בית העם" של עיריית ירושלים לרכישת ספרים בתחום הכלכלה; רשימה ביוגרפית עליו פורסמה בחוברת "יזכור", שיצאה לאור מטעם שבט "מודיעין" של תנועת "הצופים".