גדעון (גידי), בן איתנה ולזלי, נולד ביום י"ב בסיון תש"ט (9.6.1949) בחיפה. הוא למד בבית-הספר היסודי בגני תקוה, המשיך בלימודיו בגימנסיה העברית "הרצליה" בתל-אביב, במגמה לאלקטרוניקה, ואחרי-כן למד באוניברסיטת הנגב בבאר-שבע, בחוג לחשמל. גידי היה תלמיד חרוץ, הצטיין במקצועות הריאליים והיה אהוב על מוריו ועל חבריו. המרצים באוניברסיטה אמרו עליו שהיה סטודנט חושב ומעמיק. הוא היה חבר בתנועת הצופים וברבות הימים הדריך במסגרת שבט "כנען" בסביון. הוא היה חובב ספורט ועסק בטניס ובשחייה, אך יותר מכל היה נלהב לכדוריד. הוא נמנה עם חברי נבחרת הכדוריד של אגודת הספורט בסביון ובגני יהודה, וכן בנבחרת הכדוריד של אוניברסיטת הנגב בבאר-שבע. תקופה מסוימת היה גם מנהל הנבחרת. הוא הרבה להאזין למוסיקה ואהב לנגן בגיטרה. בהיותו חבר באגודה להגנת הטבע, הדריך את טיולי חברי האגודה באזור סיני. גם צלם חובב היה, שקד על הפיתוח וההדפסה של תצלומיו והיה לו אוסף גדול של תמונות בשחור-לבן. גידי היה אדם אחראי, חרוץ, נמרץ ודבק בכל משימה שנטל על עצמו. הוא היה שלם עם עצמו בכל מעשיו, חבר נאמן וידיד של אמת, שהיה מוכן לסייע לזולת כל אימת שנתבקש. צנוע היה ועניו, פשוט בהליכותיו, מסתפק במועט וידע ליהנות ממה שיש לו.
גדעון גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1967 והוצב לחיל-האוויר. לאחר הטירונות סיים קורס צניחה והחל להשתלם בקורס טיס ראשוני. כיוון שלא עמד במבחן באירובטיקה נאלץ להפסיק את שירותו בחיל-האוויר והתנדב לחיל השריון. הוא השתלם בקורס למקצועות טנק "סנטוריון", והיה בו חניך מצטיין. אחרי כן השתלם בקורס למפקדי טנקים, בקורס קצינים ובקורס לקציני שריון. הוא היה קצין טוב, אחראי, בעל תפיסה טובה, שליטה, יזמה וידע מקצועי רב, אך יותר מכל היה מסור ודואג לפקודיו. בתום תקופת שירות החובה שלו שירת חודשים אחדים בצבא הקבע.
כשפרצה מלחמת יום הכיפורים גויס ונשלח לחזית בסיני, שם השתתף בקרבות הקשים נגד המצרים. ביום י"ח בתשרי תשל"ד (14.10.1973) נפל גדעון בקרב בגזרה הצפונית של תעלת סואץ. במהלך הלחימה התגלה בכל שיעור קומתו, כשעמד חשוף בצריח בשעת הלחימה העזה, כחייל אמיץ שלא היסס להציל את חברו הפצוע, תוך הסתכנות, תחת אש אויב, וכמנהיג שדאג בראש ובראשונה לאנשיו בכל שעות היום והלילה. על גילוי אומץ לב הראוי לשמש מופת, הוענק לו "עיטור המופת". וזה תיאור המעשה: "סגן גדעון שנן ז"ל שימש כמפקד מחלקה מול קנטרה. הוא ניהל את מחלקתו כל ימי הלחימה בעוז-רוח, בשיקול-דעת ובתושייה. הודות לכך הצליחה מחלקתו להשמיד טנקים רבים של האויב. ב-14 באוקטובר 1973 התפתח קרב עז של שריון בשריון וארטילריה כבדה בין כוחות האויב המצרי לכוחותינו. הטנק של סגן גדעון שנן ז"ל התקלקל – אף-על-פי-כן, הצליח לחלץ טנק אחר ולפקד ממנו תוך כדי הפגזה כבדה. הקרב התפתח בהתקפות חי"ר מלוות ירי-טילים. סגן גדעון שנן ז"ל פרץ קדימה והסתער על אנשי החי"ר המצרי התוקפים, ולאחר שהטנק שלו נפגע בירי של מטול רקטות נגד טנקים ("בזוקה"), חילץ את אנשי צוותו הפצועים, ושוב עבר לפקד מטנק אחר – עד שנהרג מפגיעה ישירה של פגז. במעשיו אלה גילה אומץ-לב, כושר מנהיגות, תושייה ודבקות במשימה למופת". גדעון הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בסביון. השאיר אחריו הורים, אח ואחות.
במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "גדעון היה בחור אמיץ לב, אשר מילא את כל המשימות שהוטלו עליו, תוך גילויי גבורה עילאיים וחירוף נפש. הוא היה חביב על מפקדיו ועל חבריו לנשק ונפילתו היא אבדה כבדה ליחידתנו".
משפחתו הוציאה לאור חוברת לזכרו ובה דברים על דמותו, דברי זיכרונות, מכתבים ותצלומים. במשחק כדוריד שנערך במגרשי הספורט של אוניברסיטת באר-שבע ביום 29.7.1974, קיבלו הוריו את גביע שחקן הכדוריד המצטיין לשנת 1973.