בתם הבכורה של רחל ויעקב משה, אחות ליונתן. נולדה ביום ט' בטבת תשמ"ד (15.12.1983) ביישוב גני יהודה. למדה והתחנכה בבית הספר היסודי "סביון גני יהודה" ובבית הספר התיכון "מקיף יהוד", שם סיימה את לימודיה במגמת פיסיקה-מחשבים. הייתה תלמידה מצטיינת, אהובה על כל הסובבים אותה, עמוד התווך של החברה, מלאת שמחת חיים ונכונה תמיד לסייע לכל אדם.
בהיותה בכיתה ד', הצטרפה אפרת לתנועת "הצופים" והייתה לחברה פעילה בשבט "כנען". מאז, ולמשך השנים הבאות, היוותה עבורה התנועה מעין בית שני. עם חבריה ייסדה את גדוד "מיטב", קשרה קשרים ונהנתה מכל רגע. לאחר שש שנים נשלחה החניכה המשקיענית לקורס הדרכה. משסיימה אותו, הדריכה במשך שנה חניכים צעירים בשבט והעבירה להם את אהבתה הגדולה לתנועה ולמדינה. אפרת ניחנה בכישורי הדרכה מעולים והייתה למושא הערצתם של חניכיה. בסיום שנת ההדרכה המשיכה לתפקיד רשג"דית (ראש גדוד) ולבסוף, במהלך שלא הפתיע איש – ולמרות גילה הצעיר – מונתה לתפקיד רכזת השבט.
אישיותה המיוחדת של אפרת סחפה אחריה רבים – החל בחניכים, דרך חברים לשכבה, מחזרים וחברות, וכלה במורים. כל המתבונן בה מרחוק יכול היה לחוש את החום והנועם שהקרינה ולא ייפלא שכה רבים רצו בקרבתה. תמיד מסבירה, צוחקת ומתעניינת. דמותה השקולה והרצינית – ועם זאת הקלילה והאופטימית – עיצבה את דרך התמודדותה הייחודית בכל נושא והיוותה "שיעור לחיים" עבור סובביה.
אפרת התגייסה לצה"ל בראשית חודש אפריל 2002. היא הוצבה בחיל הקשר, עברה קורס צפ"טיות ואותרה להדרכה. לאחר שהעבירה מספר קורסים עברה לנפ"ה והייתה למדריכה של המדריכים. הכריזמה בה בורכה שכה בלטה בימיה בתנועה המשיכה לחולל נפלאות גם כאן. בעיניה הירוקות והבוהקות, בקסמה האישי הנדיר ובחיוכה הכובש הדביקה אחריה בהתלהבות אנשים רבים ובהם גם את מפקדיה.
השירות הצבאי היווה עבור אפרת תקופה של פריחה והגשמה עצמית. מעבר להישגים המקצועיים וההדרכתיים שבזכותם נבחרה למצטיינת הבה"ד, רכשה חברות חדשות, ומעל לכול – התאהבה ביונתן, בן זוגה בשנה וחצי האחרונות לחייה. היא עמדה להשתחרר תוך ארבעה חודשים והחלה לרקום חלומות ולתכנן טיול גדול לדרום אמריקה, אך תכניותיה נגדעו באחת.
ביום י"ב באלול תשס"ג (9.9.2003) עמדה אפרת בתחנת ההסעה הסמוכה למחנה הצבאי בצריפין בו שירתה, בכביש הראשי מרמלה לכיוון תל-אביב. השעה הייתה שעת עומס ובטרמפיאדה נדחסו עשרות חיילים ואזרחים. מחבל מארגון החמאס שהיה לבוש בחגורת נפץ ונשא תיק ובו רסיסי מתכת פוצץ את עצמו בשעה שרכב אבטחה של התחבורה הציבורית הגיע למקום. בשעת הפיצוץ קרס מבנה הטרמפיאדה ונהרס כליל. שמונה חיילים וחיילות נהרגו מיד, ובהם חברה של אפרת, סמל יונתן (יוני) פלג ז"ל. עשרות בני אדם נפצעו, רובם קשה.
אפרת שנפצעה אנושות הובהלה לבית החולים. למחרת, ביום י"ג באלול תשס"ג (10.9.2003), נפטרה מפצעיה והיא עוד לא בת 20. היא הובאה למנוחות עולמים בחלקה הצבאית של בית העלמין בסביון. קהל רב מכל קצות הארץ הגיע להלווייתה לחלוק לה כבוד ולהשתתף בדרכה האחרונה. התדהמה והיגון הכבד על אובדנה של עלמה אהובה שימשו בערבוביה. לאחר מותה הועלתה לדרגת סמל.
בית הספר לקשר ולתקשוב של צה"ל, בו שירתה אפרת, איבד בפיגוע חמישה מאנשי הסגל שלו. כלי התקשורת והאינטרנט סיקרו בהרחבה את האסון והאירו את דמותה המיוחדת של אפרת בכתבות שהתפרסמו בעיתונות הכתובה והאלקטרונית.
מפקדה האישי של אפרת כתב למשפחה: "אפרת הייתה מפקדת אחראית ויסודית. מדריכה מובילה אשר נתנה מכל הלב, כאשר חיוך תמידי נסוך על פניה".
משפחתה ספדה לה: "חותמך יינצר בלבנו לכל מהלך חיינו. היופי, האושר, היושר, החום, טוב הלב והחכמה, לעד יישארו אתנו, בכל זיכרון."