בוגר שכבת מי עמי 1970, שבט קהילה, הנהגת תל אביב- יפו
רפי נולד בתל אביב, ב-10 במרץ 1952. בן לאביבה ועזרא, ואח קטן לאירית.
אמו, אביבה, נמלטה מגרמניה עם הוריה כילדה רגע לפני עליית הנאצים לשלטון. אביו, עזרא, עלה מוילנה, בירת ליטא.
רפי גדל בשדרות רוטשילד בתל אביב. גם כשכבר שנים לא התגורר בעיר, היא עדיין הייתה בית עבורו, והוא נהג לבקר בה לפחות אחת לשבוע, לספוג את רחובות ילדותו.
ביסודי למד רפי בבי"ס החשמונאים ומשם המשיך למגמה ריאלית-אלקטרונית בתיכון עירוני א'. בגיל 13 הצטרף לשבט "קהילה", שם נמשך לשאיפה לצדק חברתי, לרוח ההתיישבות ולסיפורי הגבורה של מלחמת השחרור.
ביתו היה בית בורגני, ורפי, שאימץ חשיבה סוציאליסטית תכנן להצטרף לגרעין נח״ל ברגע שיוכל. בצופים לקח על עצמו תפקידים ניהוליים והיה דמות דומיננטית בשכבתו.
רפי היה מנהיג שקט, יפה תואר, גבוה וחזק, שהצטיין במתמטיקה. הוא נתפס, כחנון ושקדן, אך היה גם שחקן הכדורגל הכי טוב בשכבה, ששיחקה על גג בניין הצופים. רפי היה אנציקלופדיה מהלכת של שחקני כדורגל. חבריו הטובים היו כל עולמו ואהבו אותו אהבת נפש. גם האהבה העמוקה לבעלי חיים בלטה כבר אז – רפי הקים בשבט את פינת החי הכי מושקעת בעיר.
בסוף התיכון, במסגרת גרעין הצופים, ביקר לראשונה בבארי ושם פגש את אורית. היא הייתה דברנית והוא היה שתקן. האהבה הוצתה מיד. כשסיים את לימודי הכימיה והכלכלה באוניברסיטה העברית, ולאחר מספר ניסיונות לא מוצלחים של הזוג להיות לא-ביחד, אורית ורפי התחתנו ויצאו יחד לטיול הגדול במזרח. התאומים יוני ומרב נולדו בגבעתיים. רפי ואורית בחרו שלא לחזור לבארי עד שתבוטל הלינה המשותפת. כשהיו הקטנים בני שלוש, זה קרה. המשפחה חזרה לקיבוץ. קצת לאחר מכן נולד איתי ז"ל וארבע שנים אחר כך נולד יובל.
בתקופת שהותו בקיבוץ עם "גרעין אביר" עבד רפי בפלחה, בשדות. כשחזר מהלימודים, השתלב בבית הדפוס. בתחילה במחש"'ק, ובהמשך בהנהלת החשבונות של המפעל, והיה לגזבר הדפוס ומנהל הכספים. כשנקרא לדגל, כיהן רפי כמרכז המשק, ולאחר מכן כגזבר הקיבוץ. גם לאחר מכן, המשיך לנהל את ההשקעות הפיננסיות של בארי, על מנת להבטיח שלכל חברי הקיבוץ תהיה פנסיה בטוחה. חברי הקיבוץ ידעו שרפי עצמו לעולם לא ייצא לפנסיה, וימשיך לפתור להם בעיות, אחד אחד, באופן אישי.
רפי נתן את כולו לילדים. בנסיעות בשבתות לחוף הים בזיקים, בחופשות הסקי, בהסעות לאימוני טניס, כדורסל ומסעות אופניים. האבהות תפסה אצלו תמיד את המקום הראשון עד כדי הזדהות מלאה עם ילדיו. לתערוכות של מרב הוא התייצב תמיד ראשון והיה אב גאה מאין כמוהו.
גם לאחר שרפי ואורית נפרדו, המשפחה והילדים המשיכו להיות ערך עליון עבורם, והם מצאו דרך מיוחדת ומעוררת השראה לשמור על החברות ועל הערבות הדדית ביניהם. כך גם היה ביחס למשפחה המורחבת, ובכל חג היה מגיע עם בקבוק יין, בונבוניירה וברכה כתובה בכתב ידו להוריה של אורית, שהמשיכו לראות בו בן לכל דבר.
גם נימי הסבאות נפתחו לרפי בשנים האחרונות – עילם בן השבע, קינן בן הארבע וחצי, ודרור בן העשרה חודשים, מילאו את נפשו. בקיץ האחרון הקשר התעצם וביתו הפך לבית עבורם עם מנהגים קבועים שמתאפשרים רק אצלו: מסטיקים של סבא רפי, מעדן מיוחד וזמן צפייה משותף במשחקי כדורגל.
רפי היה אדם ערכי וישר, כזה שגורם לכולם מסביבו לרצות להיות ישרים. מילה שלו היתה מילה. היו בו חכמה אנליטית וחכמת לב מאד גדולה – כל כך ערכי, מכבד ואכפתי, ממעט במילים, רק מציף במעשים, ודואג לכולם.
רפי היה אדם פוליטי מאד, האמין בתקווה, בחובה להילחם לשפר את העולם, האמין בסיכוי. כך חינך את ילדיו. כשרפי היה מדבר, דממה השתררה בחדר, וידעו שדברי חכמה מגיעים.
התרבות והאמנות העשירו את חייו – בכל שנה נסע רפי לפסטיבל הג׳אז באילת, ולא פיספס סרטים בסינמטק שדרות, אופרות במשכן, וקונצרטים של הפילהרמונית. גם ספורט היה חלק משמעותי בחייו, כאשר עקב בקביעות אחרי תחרויות הטניס והשחיה, ואהב במיוחד את תחרויות האתלטיקה.
תמיד עם ספר ביד, רפי קרא 4 ספרים במקביל, וחילק אותם לפי השעות ביום – ספר פרוזה, ספר שירה, ספר עיון, ועוד ספר באנגלית. ביתו הפך לספרייה אינסופית, שלא הפסיקה לגדול.
בבית היו תמיד כלבים. שלוש כלבות גולדן רטריוור היו גם הן חברות נפש של רפי. חברים התרגלו לראות אותו מוציא אותן לטייל, אוחז ספר ביד אחת, ושלוש הכלבות מכרכרות מסביבו.
שלוש הכלבות נרצחו יחד עם רפי ביום ממנו לא נשתקם לעולם.
כשרפי חווה התקף לב פתאומי וקשה, בעודו מאושפז בטיפול נמרץ, הכינו את המשפחה לפרידה. שלושה ימים ריחף בין חיים למוות. כשיצא מכלל סכנה, הבין שזו הייתה נקודת מפנה בחייו. רפי בחר בחיים במלואם. התמלא בשמחת חיים, והתקרב עוד יותר למשפחה, לנכדים ולחברים טובים מהעבר, ולקח חלק במפגשים חברתיים של הצופים ושל שכבתו בעירוני א'.
רפי נרצח בשבת השחורה בקיבוצו, בארי, בשמחת תורה, שבעה באוקטובר 2023.
עם הפרידה הלא אנושית, הבלתי נסלחת, שנכפתה עלינו באכזרית מרפי – לא נוכל להשלים לעולם. התכונות שלו, ימשיכו לחיות בילדים ובנכדים ובאוסף גדול כל כך של האוהבים שצבר, התכונות שנטמעו בנו ואימצנו, ישמרו אותו קרוב אלינו, בתוכנו, לעד.
יהי זכרו ברוך.