שלמה, בן מלכה וחיים, נולד ביום כ"ג באדר א' תש"ח (4.3.1948) בתל-אביב. הוא למד בבית-הספר היסודי "אלכסנדר ינאי" ובבית-הספר המקצועי על-שם מקס פיין בתל-אביב ואחרי-כן המשיך בלימודיו בבית-הספר המקצועי "אורט" ברמת-גן. שלמה היה תלמיד מצטיין, אהוב על מוריו ומקובל על חבריו. תמיד סייע לתלמידים החלשים והרבה לקחת חלק בהצגות ובמופעי בידור, שנערכו בבית-הספר. הוא נמנה עם חניכי תנועת הצופים, ונשלח מטעם מרכז התנועה ליוון, להשתתף בג'מבורי הבין-לאומי שנערך שם. כשחזר משם הצטרף לחוג לצילום במועדון לאמנויות לנוער, וכך העמיק את ידיעותיו בתחביבו זה, שדבק בו עד ליומו האחרון.
שלמה גויס לצה"ל במחצית מאי 1966 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס למקצועות טנק "סנטוריון" והיה בו חניך מצטיין. הוא היה תותחן מעולה, אחראי ומסור לתפקידו. ביחידתו היה אהוב על מפקדיו ושימש לחבריו מופת ודוגמה במזגו הטוב, בצייתנותו ובסבילותו. בשנת 1967 השתתף במלחמת ששת הימים והוענק לו על כך "אות מלחמת ששת הימים", ובשנת 1968 השתתף בפעולת צה"ל בכראמה.
לאחר שהשתחרר מן השירות הצבאי הסדיר החל שלמה לעבוד בתעשייה האווירית בלוד, ולימים היה שם למבקר איכות. הוא שקד הרבה על קידומו, השתלם בקורסים שונים, עבד במשמרות נוספות והיה מדקדק מאד במלאכתו, בחריצות רבה, בהתמדה ובבקיאות מרובה. הוא היה בעל יזמה, וניחן בתבונת כפיים, וכל מה שהוטל עליו עשה בנאמנות ובאהבה, בהשקט ובצנעה. תמיד היה שקט ורגוע, סולד מהגאווה וההתנשאות, ולא אהב להתבלט. מטבעו היה עקשן מאוד וידע לעמוד על דעתו ולשאוף תמיד לשלמות במעשיו. שלמה היה בן נאמן ומסור למשפחתו, רחש להוריו כבוד רב, והיה בעל אוהב לאשתו וירג'יניה, שנשא בשנת 1972. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים גויס שלמה ונשלח עם יחידתו לחזית ברמת הגולן, שם נכנס מיד לקרבות הבלימה נגד הסורים. אור ליום י"א בתשרי תשל"ד (6.10.1973) נפגע הטנק שלו בקרב על ציר הנפט, ליד חושנייה, והוא נהרג במקום. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה, אב, אם ושתי אחיות. בתו שנולדה לאחר שנפל נושאת את שמו – שלומית. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.
חטיבתו הוציאה לאור חוברת לזכר אנשיה שנפלו במלחמה ושלמה בתוכם.