בנם של אולגה ודמיטרי. נולד ביום כ"ט בכסלו תשס"ה (12.12.2004). אח קטן לדניאל ולדינה, אח גדול למאיה.
רון גדל בנשר, ולמד מכיתה א' עד סוף התיכון בבית ספר "הריאלי העברי" בחיפה. ילד עם לב זהב, עיניים טובות וחיוך שלא יורד מהפנים. תמיד רצה לעזור לכל מי שסביבו ודאג שלכולם יהיה טוב. הוא היה תלמיד מצטיין, בעל זיקה מובהקת לתחום הריאלי, והגיע להישגים יוצאי דופן בפיזיקה, מתמטיקה מועשרת והנדסת תוכנה. על אף שהשקיע רבות בלימודים לא הזניח את התחום החברתי והיה תמיד אהוב ומוקף בחברים.
"אשריי שזכיתי להכיר בחור משכמו ומעלה", סיפרה המחנכת שלו, איריס. "הוכחת שאפשר לשלב הצלחה עם ערכים. אני זוכרת ששוחחנו על חלומות ואמרתי לך שאני סומכת עליך שתגשים כל מה שתרצה ובטוח עוד נשמע עליך, ובביישנותך אמרת: 'טוב, עוד נראה'".
מילדות, אהב מאוד לטייל ונהג לצאת עם אביו לטרקים בארץ ובחו"ל. כשהיה בן אחת-עשרה השלים עם אביו טרק ארוך של שישה ימים מסביב להר מון בלאן, הנמצא על גבול איטליה-צרפת. על אף שחלק מהמסעות היו מלווים באתגרים פיזיים ומנטליים, רון מעולם לא חשש להתנסות, לא התלונן גם ברגעי קושי ותמיד המשיך קדימה בחיוך.
בכיתה ד' הצטרף לשבט "כרמל" החיפאי של תנועת הנוער "הצופים", שהפך לביתו השני. הוא היה חניך מצטיין וכשהגיע לכיתה י' קיבל, ראשון בשכבת הגיל שלו, את "עניבת השכב"גיסט (חניך בשכבה הבוגרת) המצטיין". באותה שנה הפך גם למדריך, היה אהוב ונערץ על חניכיו והשפיע עליהם רבות. שנתיים לאחר מכן, כשהגיע לכיתה י"ב, שימש כראש קהילה בשבט.
הביישנות והמופנמות שאפיינו אותו כילד הלכו ונעלמו ככל שהתבגר, והוא לא חשש להביע את דעותיו, לשקף את תפיסת עולמו ולהתעקש על ערכיו.
ב-19.3.2023 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בגדוד "צבר" של חטיבת "גבעתי". הוא הפגין יוזמה רבה כלוחם, חתר באומץ למגע ודאג לבצע את תפקידו על הצד הטוב ביותר. אהבתו לארץ ולמדינה הייתה גדולה ועמוקה, הוא ראה את שירותו הצבאי כחובה וכזכות, התגאה לקחת חלק בהגנה על המדינה, ועיניו נצצו מהתרגשות בכל פעם שדיבר על כך.
תמיד שמר על אורח חיים ספורטיבי, אהב מאוד לרוץ ויצא עם אביו לריצה על שפת הים בכל פעם שחזר מהצבא. לעיתים הצליח לסחוף אחריו לריצה גם את אחיותיו. חלק בלתי נפרד נוסף מסופי השבוע שלו היה המשחקים של קבוצת "מכבי חיפה" בכדורגל, שאותה אהד מילדות.
רון היה אדם שאי אפשר שלא להתאהב בו. היו בו שקט, סבלנות אדירה ונתינה אינסופית שגרמו לכל מי שסביבו להרגיש טוב, שמח ונינוח. גם ברגעים פחות טובים, הצליח לשמור על חיוך ולגרום לאחרים לחייך איתו. הוא היה אדם של עשייה, לא חשש מאתגרים ועבד קשה על מנת להשיג את מטרותיו, אבל עשה הכול בשקט ובצניעות, בלי למשוך אליו תשומת לב וללא שום צורך להציב את עצמו במרכז העניינים.
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
רון היה עדיין בעיצומה של ההכשרה כשפרצה המלחמה, ועוד לפני שסיים אותה הצטרף עם חבריו לגדוד ללחימה ברצועת עזה. בהמשך, בזכות יכולותיו הגבוהות, נבחר תוך זמן קצר לצאת לקורס מ"כים (מפקדי כיתה), ובתום הקורס שימש כמ"כ בשלב האימונים המתקדמים של החטיבה, בהר קרן.
הוא היה מפקד מקצוען, חכם, קשוב, תומך ומסור. חייליו סיפרו שתמיד עשה כל מה שיכל עבורם ושאפשר היה לראות ולהרגיש שבאמת אכפת לו מפקודיו. הוא הצליח להשרות אווירה טובה בצוות, גרם לכולם להתחבר אליו ואחד לשני ושימש עבורם מקור להשראה ומודל לחיקוי.
לאחר מספר חודשים בתפקיד, חזר לרצועה ולקח חלק בלחימה במשך מספר חודשים. כשבני משפחתו הביעו געגוע ורצון שיגיע הביתה להתאווררות קלה, אמר להם: "מה שצריך לעשות, נעשה, ואם צריך – אנחנו כאן".
ביום חמישי, 21.11.2024, שבועות אחדים לפני יום הולדתו העשרים, רון נהרג מפגיעה של פצצת מרגמה, שנורתה לעבר הכוח בעיצומו של קרב בצפון הרצועה.
סמל רון אפשטיין נפל בקרב ביום כ' בחשוון תשפ"ה (21.11.2024). בן תשע-עשרה בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בחיפה. הותיר אחריו הורים, אח ושתי אחיות.
לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל ראשון.
אחותו הגדולה, דינה, כתבה: "אתה אח שלי הקטן אבל אתה זה ששומר עלי ותמיד שמרת. אני כל כך גאה בך על כל מה שעשית ועל הבן אדם שאתה… תודה על כל מה שהיית בשבילי… האח הכי טוב שאפשר לבקש, החבר הכי טוב שאפשר לבקש ופשוט הבן אדם הכי טוב שיש…
"הכנסת שמחה הביתה… לא משנה מתי או מה קורה תמיד היית בא לעזור, כל דבר שיש בערך אני תמיד שואלת אותך ישר כי אתה פשוט יודע הכול, ותמיד ענית ועזרת לי בחיוך ובאהבה… כשבאתי לשבט שלך ראיתי שמישהו כתב לך שמעטים האנשים שאפשר לקרוא להם 'טהורים', אבל אתה ללא ספק אחד מהם. כמה שהוא צודק, אתה הכי טהור שיש".
אחותו הקטנה, מאיה, כתבה: "היית האח הכי טוב שיש. אני זוכרת שרק לפני חודש אמרת לי שאני לחוצה מדי על הלימודים ואני חייבת להירגע, ובכל זאת ישבת איתי מול המחשב ולא ויתרת עד שהפרויקט שלי במחשבים סופסוף עבד. ככה אני זוכרת אותך, ותמיד אזכור – בן אדם זהב עם לב טהור, אכפתי, מצחיק, מתחשב, אוהב… אני מבטיחה לך שאני אף פעם לא אשכח את כל הטוב שנתת לי בחיים… אני מתגעגעת לכל רגע איתך ולכל מה שהיית בשבילי".
רון מונצח באתר ההנצחה של אוהדי "מכבי חיפה" שנפלו במלחמה.
במרוץ נשר השני, שנערך במרץ 2025, הוקדש לזכרו מקצה המשפחות, שאורכו שניים וחצי קילומטרים.
טל רייס כתבה לזכרו את השיר "ואולי": "ואולי הם שם למעלה/ חוגגים את החיים/ שאינם/ ואולי הם מסתכלים/ ותוהים/ איזה עולם/ ואולי הם רוקדים/ צוחקים/ על הקיים/ ואולי הם גאים/ שזוכרים אותם/ כולם/ ואולי הם כואבים/ את העתיד/ שנעלם/ ואולי הם מקווים/ שלא ייפול עוד/ נער/ תם".
עמודי הנצחה לרון נפתחו באתר memoriz.plus וכן באינסטגרם, תחת השם remember_ron_epshtein.