ראובן, בן אסתר ושלמה, נולד בתל אביב בכ"ט באדר ב' תרצ"ב (06.04.1932), אח לאורה. גדל בתל אביב, וכבר מנעוריו גילה אהבה גדולה לים התיכון.
את השכלתו הגבוהה החל בבית הספר לקציני ים בחסות טכניון חיפה, והמשיך ללימודי תואר ראשון באוניברסיטת חיפה ובאוניברסיטת ירושלים, בחוג לפסיכולוגיה ומדעי המדינה.
בשנות החמישים עבד כקצין מכונה באוניה 'קוממיות'; במהלך אחת ההפלגות נפצע, ונאלץ לפרוש מספנות.
בשנת 1957 נישא ראובן לאסתר לבית נוי. בני הזוג הקימו את ביתם בחיפה, ונולדו ילדיהם טלי, יוחאי, מירב ועילם. ראובן כיהן כמזכיר איגוד הימאים, ולאחר מכן ניהל את המרכז לשירותי רווחה לימאים. בשנות השבעים היה מנהל כוח אדם במפעלים שונים, האחרון שבהם 'תעל' של קיבוץ משמרות.
כל השנים היה ראובן חבר נלהב במועדון 'הכרמל' – מועדון שייט חיפאי. כמו כן היה פעיל ומדריך בהנהגת צופי הים, חיפה. בתחילת שנות השמונים הגשים את חלומו ורכש ביחד עם עוד שותף יאכטה: 'פירסט'. בכל הזדמנות יצא להפלגות עם המשפחה או עם חברים, לקפריסין ולאיים היוונים.
ביום שלישי 24.09.1985 יצא ראובן להפלגה ביחד עם אשתו, אסתר, וחבר שלהם, אברהם אבנרי. בלילה של יום הכיפורים, י' בתשרי תשמ"ו (25.09.1985), עגנה היאכטה במרינה של לרנקה. בשעה 04:30 לפנות בוקר עלו על היאכטה שלושה מחבלים חמושים. הם ירו ורצחו את אסתר בשעה שהייתה על הסיפון. את אברהם ואת ראובן הם כפתו למיטות בחדר המגורים. במשך זמן רב ניהלו שלושת המחבלים משא ומתן עם שלטונות קפריסין. בשלב מסוים, מסיבות שלא התבררו, הם הוציאו להורג את אברהם וראובן בירי בראשיהם, והסגירו את עצמם למשטרה המקומית.
ראובן היה בן 53 במותו. הותיר אחריו ארבעה ילדים, אם ואחות. הובא למנוחות בבית העלמין בחיפה, לצד רעייתו.