צבי, בן שרה וישראל ז"ל, נולד ביום י"ח באלול תשי"א (19.9.1951) במושב נטעים ולמד בבית-הספר היסודי האזורי בבית-חנן. לאחר שעקרו הוריו לתל-אביב, המשיך צבי והשלים את לימודיו בבית-הספר התיכון "אליאנס" ברמת-אביב. בחברת בני גילו עמד צביקה תמיד בראש המתכננים והעושים; בגן, בבית-הספר, בחברת הילדים שבמושב ובשכונת מגוריו בעיר. שנותיו הראשונות במושב העובדים ובמוסד החינוכי, שם עבדו הוריו, עצבו את אופיו וקבעו במידה רבה את תכונותיו. הוא אהב את הארץ אהבה עזה והיה חדור רגש השתייכות ואמונה מלאה ולא מעורערת לגבי זכותנו על הארץ הזאת. צבי היה תלמיד מצטיין ויחד עם זאת מצא גם זמן להקדיש לתחביבים רבים. הוא היה חבר בתנועת הצופים ובמועדון לתעופה, השתלם בקורס למצילים חובבים, השתתף בקורס מ"כים בגדנ"ע ובקורס לפיסיקאים צעירים של האוניברסיטה בתל-אביב.
צבי גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1969 והוצב לחיל השריון. לאחר שסיים את הטירונות, השתלם בקורסים למקצועות הטנק, בקורס מפקדי טנקים ולבסוף סיים בהצלחה גם את הכשרתו בקורס קצינים, ומאז התקדם בשלבי הפיקוד. סיפר אחד מחבריו של צבי לפלוגת הטירונים: "אני זוכר אותה מחלקת-טירונים נבוכה, העומדת מול המם-כף הזועם, כשלפתע, מבין השורות, משמיע צביקה איזה חידוד-לשון וכולנו מתגלגלים מצחוק. אך צביקה כבר מפליג לו בריצה קלה סביב המחלקה…" כעבור זמן כתב אחד מסמלי מחלקתו של צביקה: "למרות שהיה קצין מעולה ואף קשוח לפעמים – אני זוכר אותו קודם כל כאדם וכחבר טוב לכל אלה שהיו תחת פיקודו…".
שבועות אחדים לפני יום-הכיפורים, התקבל לפקולטה להנדסה באוניברסיטת תל-אביב. כאשר פרצה מלחמת יום-הכיפורים, נשלח צביקה בראש כוח שריון לחזית הדרום והשתתף בקרבות הבלימה נגד המצרים. ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973), נפגעו אחדים מהטנקים שבפיקודו והוא יצא לעזור בחילוצם. תוך כדי פעולה נפגע ונהרג. כחודשיים ימים נחשב צביקה כנעדר, עד שנתגלתה גופתו בשטח שהיה בשליטת המצרים. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו אב, אם ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סרן.
בבית-הספר "אליאנס" נערך מדי שנה בשנה יום-עיון לזכרו של צביקה ולזכר תלמידים אחרים של בית-הספר, שנפלו במלחמה; האוניברסיטה של תל-אביב הוציאה לאור קובץ מאמרים ומחקרים בלשון העברית, לזכרו של צביקה ולזכר אביו שנפטר חודשים אחדים לאחר שנפל בנו.
