בנם של סיגלית ונתן. נולד ביום י"ד בכסלו תשס"ד (8.12.2003) בבית דגן. הילד הצעיר במשפחה שבה ארבעה ילדים. אח לשלישייה: דניאל, טל ושחר.
"הדובדבן שבקצפת", כינו אותו במשפחתו. ילד חייכן, שובב ועצמאי מאוד, שתמיד רצה להתמודד עם הדברים לבד. אביו סיפר שהיה ילד ש"בלע את העולם", ידע לחיות וליהנות: "תמיד אמר ש'שום דבר לא קשה, ושהכול בסדר".
עמית גדל בבית דגן ולמד בבית הספר היסודי "שדות", ומכיתה ז׳ ועד י״ב בבית הספר החקלאי "מקווה ישראל" בחולון במגמות ביולוגיה וחקלאות. היה פעיל בתנועת הנוער "הצופים" בבית דגן כחניך וכמדריך, וסיים את פעילותו שם כראש צוות המחסן.
בנוסף, שיחק בקבוצת הכדורסל "מכבי בית דגן" עד שהיה בן שש-עשרה. הוא אהב לגלוש על הגלים, לרכוב על סקייטבורד ולשמוע מוזיקה, במיוחד ראפ ישראלי שליווה אותו לאורך כל חייו.
עמית היה אופטימי באופיו, לקח את החיים בקלות ומצד שני חי אותם באופן מלא וערכי. הוא האמין כי ראוי לצבור חוויות וליהנות מכל מה שיש לעולם להציע. המילה המזוהה איתו הייתה ״תענוג״. חיוכו ועיניו החומות הזוהרות האירו כל חדר שאליו נכנס והוא אהב להצחיק את הסובבים אותו.
כשמו כך היה – היטיב ליצור בקלות קשרי חברוּת ותמיד היה מוקף חברים, שראו בו חבר אמת קשוב ורגיש עם כישרון להגיד תמיד את הדבר הנכון ולעזור באופן מדויק למי שנזקק לו. חבריו סיפרו שתמיד כאשר מצב רוחם היה ירוד, היו ניגשים אליו ומיד התעודדו והחיוך עלה על פניהם. מגיל צעיר הוא ראה את השונה ודאג לצרף אל החבורה שלו ילדים "שקופים" ולא מקובלים בחברה.
בגיל צעיר הכיר את מיה והם נהיו חברים טובים, ומגיל חמש-עשרה חברותם הפכה לזוגיות. הם תכננו להמשיך את חייהם ביחד, לצאת לטיול משותף אחרי הצבא, להתחתן ולהקים משפחה. מיה סיפרה שעמית היה העוגן שלה, האדם היחיד שהייתה משתפת אותו בכל דילמה שהייתה לה. תמיד שימח אותה וגרם לה להרגיש מיוחדת ובטוחה במחיצתו.
ביום 11.8.2022 התגייס לצה"ל ושירת בגדוד 202 בחטיבת הצנחנים, פלוגה ב' ("הקרנפים").
במסגרת הכשרתו הצבאית עבר קורס חובשים שאותו סיים בהצטיינות והתייחס לתפקידו כחובש כתפקיד בעל ערך עליון. וכך, גם כאשר היה חולה, במקום להתאושש בביתו התעקש להישאר עם חבריו ליחידה ואמר לאימו: "איך אני אשאיר את הצוות שלי לבד? אני לא יכול, אני החובש".
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
עמית וחבריו לפלוגה שירתו באזור גוש עציון, וכשהחלה המתקפה הוקפצו לקיבוץ בארי ונלחמו שם. בימים הבאים המשיכו בטיהור האזור.
ב-4.11.2023 לאחר אימונים הם נכנסו לעזה ונטלו חלק במלחמה שם. חבריו לצוות סיפרו שבכל מצב עמית נשאר חייכן ואופטימי, עזר לכולם ברגעים הקשים, הצחיק אותם ודאג לכך שירגישו מגובשים ומחוזקים בלחימה.
במהלך הלחימה עבר אירועים רבים, למשל ב-22.1.2024 נורה טיל RPG לעבר דירה שבה שהו מפקדיו של עמית. הוא היה בין החיילים הראשונים שהגיעו אל הנפגעים, וטיפל בנפגעים בקור רוח ובמקצועיות מופתית.
כאשר יצא לחופשות מעזה, הקדיש את הזמן לבילוי עם משפחתו המצומצמת והמורחבת, כולל סבתו שהביקורים אצלה היו חשובים לו במיוחד, בת זוגו וחבריו. בתכתובות האחרונות שלו עם בני משפחתו ציין עד כמה הוא אסיר תודה על כל דבר שעושים עבורו וכמה הוא אוהב את כולם.
ב-8.8.2024 עמית וחבריו הלוחמים הגיעו לאזור דיר אל-בלח במרכז רצועת עזה והצטרפו ללחימה בשטח זה.
בשבת 24.8.2024 בסביבות השעה 16:20, בעת פעילות מבצעית שכללה איתור מחבלים ואמצעי לחימה באחד הבתים, עמית נפגע מהתפוצצות של מטען ונהרג.
סמל-ראשון עמית צדיקוב נפל בקרב ביום כ' באב תשפ"ד (24.8.2024). בן עשרים בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בבית דגן. הותיר אחריו הורים, שני אחים ואחות.
ספדה לו אחותו דניאל: "עמית אחינו הקטן, התחלנו שלישייה ואחרי שש שנים הצטרפת אלינו. לא אשקר, רציתי אחות, אבל אני מודה לאלוהים שנתן לנו אותך, אח קטן ושובב שיודע להגיד את המילה הנכונה גם כשקשה… שחר תמיד רצה להיות אח גדול בשבילך, אבל יצא מצב שתמיד הסתכל עליך בגאווה. אתה היית המודל לחיקוי בעבורו, תמיד מצחיק, חכם ויותר טוב בהכול. תמיד נזכור את החיוך על הפנים שלך לא משנה מה. אנחנו אוהבים אותך כל כך, האחים שלך שחר, טל ודניאל".
בת זוגו מיה ספדה לו: "עמיתי שלי, הלב שלי מרוסק וזה מרגיש כמו חלום רע. לא יודעת איך אמשיך בלעדיך. אני לא יודעת לחיות כשאתה לא פה לידי, ואני לא יודעת לנשום בלי להרגיש את החזה שלך בלילה כשאתה לידי במיטה. אתה הבן אדם הכי שמח ואופטימי שהכרתי. כל פעם חלמת איך נעבור לגור ביחד, נטייל בעולם ונתחתן בקרוב. אני אוהבת אותך יותר משאת עצמי ועדיין מחכה שתחזור. אוהבת אותך לעד, בובה שלי, מלאך שלי".
ב-6.4.2024 התקיים אירוע לזכר עמית שבו הופיעו יוצרי הראפ האהובים עליו, בהם: מאיור, שליו ג׳וזף, כהן, מאור ושאיי.
עמית מונצח בעמוד אינסטגרם ובאתר Memoriz Plus.