בן יעקב ועדית. נולד ביום כ"ב באלול תש"י (4.9.1950) בחיפה. למד בבית הספר היסודי "אילנות" ובבית הספר התיכון על שם ביאליק – שניהם בחיפה. בתקופת לימודיו התיכוניים, אשר בהם הצטיין, היה כותב חיבורים ומאמרים שזכו להערכת מוריו. נושאי חיבוריו היו בתחום הפוליטיקה והחברה. עמוס לא נמנע מלבקר תופעות חברתיות. גם בקרב מבוגרים ממנו היה מתבלט במקוריות מחשבתו ורעיונותיו. דעתו בכל עניין הייתה מגובשת ותמיד ידע לבטאה בתוקף, בהיותו בטוח כי הצדק אתו, או עם חבר ללימודים, שלדעתו נגרם לו עוול, ואמנם תמיד עמדו לו יושר ליבו וכנותו וכך זכה להערכה ולהוקרה כללית. בעודו תלמיד בבית הספר היה סמל היושר וההגינות. חבריו לספסל הלימודים ומוריו הוקירוהו על כך ועל אי נכונותו להתפשר עם מעשה עוול. בתקופת לימודיו התיכוניים היה פעיל בגדנ"ע בשני תחומים: הוא השלים קורס מ"כים ושימש מ"כ בבית ספרו. כן היה חבר במועדון הקליעה "רושמיה" בחיפה והשתתף בהצלחה בתחרויות קליעה שונות, על כך תעיד התעודה שקיבל מקצין הקליעה בפיקוד הגדנ"ע. הוא היה חבר בארגון "הצופים"(שבט "משוטטי בכרמל") כחניך ולאחר מכן כמדריך, הוא היה פעיל בארגון הספורט "הפועל" ואף השלים קורס של מצילים חובבים, מטעם רשת הספורט והחינוך הגופני. בחופשות הקיץ עבד כמציל חובב בחופי חיפה, וזכה בתעודה, שניתנה לו מטעם רשות הספורט. הוא היה מלא חדוות חיים, מרץ ונעורים. כל פגישה עמו הייתה חוויה של שמחה שהשפיעה מאוד על חבריו. טוב ליבו ונכונותו לעזור לזולת היו שם דבר ושמו הלך לפניו כחבר נאמן וידיד מסור. עמוס אהב לקרוא ספרים על כל נושא שנזדמן לו, ובמיוחד היו חביבים עליו נושאים חברתיים ונושאים הקשורים בביטחון ובביון. בזמן מלחמת ששת הימים התנדב לרכז את השמירה מטעם הגדנ"ע באיזור חיפה ולאחר המלחמה היה חבר פעיל בתנועה למען התיישבות גרעיני הכיתות השמיניות בגולן, מטעם קיבוץ גולן. תקופה מסויימת שימש גם מזכיר הארגון בחיפה. עמוס אהב לטייל בארץ ותמיד השתתף בטיולים כחבר בחוג למשוטטים. את לימודיו בבית הפר התיכון סיים עמוס במגמה הביולוגית והתכוון ללמוד רפואה לאחר שיגמור את השירות הצבאי.
במחצית נובמבר 1968 גויס לצה"ל והוצב לחיל השריון. בחודש אפריל 1970 נפצע מפגיעת טיל נ"ט באזור תעלת סואץ, ולאחר חודש ימים בערך, ביום ז' באייר תש"ל (13.5.1970), מת מפצעיו בבית החולים. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בחיפה.
מפקדו ספד לו וציין את רוחו הטובה ואת גבורתו של עמוס. במכתב תנחומים למשפחתו כתב: "עמוס נפצע קשה, ולמרות זאת עזר לחלץ את חבריו הפצועים. כולנו קיווינו כי עמוס יצליח להתגבר על הפגיעה, אולם נראה שפציעתו היתה קשה מדי ולצערנו לא הצליח עמוס להתגבר עליה בבית החולים. עמוס עבר קורס סיירות והיה סייר למופת. חבריו לפלוגה העריכו אותו על כשרונותיו הרבים. עמוס בנכם נודע בפלוגה כחבר טוב והיה ידוע בגישתו החברית לכל חיילי הפלוגה".