בן דויד ומרים. נולד ביום י"ד בכסלו תש"ד (11.12.1943) בטבריה.
למד בבית הספר היסודי על שם ארליך שבמקום וכאשר עברה משפחתו לחיפה המשיך ללמוד בבית הספר היסודי "ליאו בק" והצטיין בלימודיו. עוד באותה תקופה הצטרף לתנועת "הצופים" ואחר שסיים את לימודיו היסודיים למד בבית הספר המקצועי התיכון שליד הטכניון העברי במגמה של טכנאות קירור – ואף כאן הצטיין בכשרונותיו והתבלט בהם.
היה אהוב על כל חבריו ועל הקרובים לו בשל בת השחוק שלא משה מעל פניו, טוב לבו, נעם הליכותיו וידיעותיו המרובות. היה ספורטאי שהצטיין בעיקר בריצות למרחקים. בהמשך לפעילותו ב"צופים" וכתוצאה מהתבגרותו נעשתה דרך חייו ברורה לו יותר והוא הצטרף לגרעין הנח"ל. מתוך הכרה כי זו הדרך. ביולי 1961 גויס לצה"ל ושירת בנח"ל עד ינואר 1964. ההיאחזות בנוטרה והנח"ל המוצנח היו ציוני דרך בשבילו אל קיבוץ מגל, אשר בו נעשה לחבר. הוא אהב את הטבע ואת הספורט ואף השתתף מדי שנה בצליחת הכנרת. מתוך רצון עז להרחיב אפקים ולהתפתח ולהוסיף דעת נכנס לטכניון העברי בחיפה והגיע לקורס ג' להנדסת מכונות. אך את קשריו הטובים עם חבריו במגל לא ניתק, וכל חבר שנזדמן לחיפה מצא את דרכו אל דירתו ואל דירת יעל (אותה הכיר בגרעין ונשא אותה לאשה לאחר מכן) והוא נתקבל בחמימות יתרה.
חביבה היתה עליו מצוות כיבוד אב ואם וככל שהיה טרוד בלימודיו ובעבודתו היה מוצא זמן לבקר אותם. היה מטייל הרבה ברחבי הארץ, ביחידות וגם בחברת אשתו יעל או עם חבריו, כי בכל לבו ונפשו אהב את הארץ. הוא אף נלחם נגד עזיבת הארץ, כאשר מחשבות אלו תססו בטכניון בזמן המיתון. בזמן מלחמת ששת הימים נמצא במסגרת המילואים, וביום השני לקרבותיה, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), בשעה שהוא נמצא בעמדת תצפית על מגדל המנזר אשר מול שער שכם שבחומת העיר העתיקה של ירושלים נפל מפגיעת פגז ישירה בקרב שהתחולל אז. הניח אשה.
הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. ביולי 1967, בשעת חלוקת הפרסים לתלמידים מצטיינים בבית הספר על שם ליאו-בק, אשר בו למד, קבל תלמיד כיתה ח' פרס על שם עודד בשביל פעילותו המסורה למען חברת התלמידים. (פרס זה נעשה קבע לכל תלמיד המצטיין בפעולה חברתית).
בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הובאו תולדותיו ופרשת קרבו האחרון. המשפחה וחברי גרעין "עומר" הוציאו חוברת לזכרו.