סיון, בת נורית וישראל, נולדה בכ"ג בתמוז התשמ"ג (04.07.1983) בירושלים, הבת השלישית מבין חמשת ילדי המשפחה. גדלה במושב צלפון הסמוך לצומת נחשון, פרוזדור ירושלים.
סיון הייתה ילדה חברותית, קשורה מאוד למשפחה ולחברים. היא אהבה לקרוא ספרים, לראות סרטים, לעסוק בספורט, להאזין למוזיקה ולטייל ברחבי הארץ.
סיון שיחקה כדורסל בקבוצת בנות של המועצה האזורית 'מטה יהודה'. היא נטלה חלק ברוב הפעילויות שנערכו במושב. הייתה ילדה עם מרץ רב, והרבה שמחת חיים. היא העניקה ותרמה מזמנה לאחרים. אהבה את כולם וכולם אהבו אותה ורצו בקרבתה. החיוך השמח על פניה היה סימן ההיכר שלה.
סיון, שאהבה מאוד לטייל, לא ויתרה על אף הזדמנות ליהנות מיופיה של הארץ ומנופיה הקסומים. חייה נגדעו במהלך טיול.
ביום חמישי בצהריים, ד' באדר ב' תשנ"ז (13.03.1997), נכנס אוטובוס ובו כחמישים מטיילות, תלמידות ומורי כיתות ח' מבית ספר "פירסט" בבית שמש שהיו בטיול שנתי, ל"אי השלום" בנהריים. זהו שטח בריבונות ירדן במפגש נהרות הירדן והירמוך. כשירדו הבנות מהאוטובוס לתצפית, החל חייל ירדני לירות עליהן מהקומנדקר הצבאי שחנה בסמוך. שבע תלמידות נרצחו, חמש תלמידות ומורה נפצעו לפני שהחיילים האחרים עצרו את היורה. סיון הייתה אחת משבע הנרצחות, היא פונתה ללא רוח חיים לבית חולים "פוריה" בטבריה.
סיון הייתה בת 13 וחצי שנים בהירצחה. היא הובאה למנוחות בבית העלמין האזורי בכפר אוריה.
ביוזמת ועד מושב צלפון והקרן הקיימת לישראל, נבנה לזכר סיון גן ובו מגרש החלקה לגלגיליות ושבילים לאופניים. אלו שני הדברים שסיון אהבה לעשות בשעותיה הפנויות: לרכב על אופניים או להחליק עם גלגיליות בשבילי המושב, ותמיד עם הדיסקמן והאוזניות, מאזינה למוזיקה.
מדי שנה נערך לזכר סיון טורניר כדורסל לבנות כיתות ז'-ח', שמאורגן על-ידי מחלקת הספורט במועצה האזורית 'מטה יהודה'.
סמוך למקום הרצח, בשטח מדינת ישראל, נבנו גן ואנדרטה לזכר שבע הבנות שנרצחו. הגברת אורנה שמעוני מקיבוץ אשדות יעקב יזמה ובנתה את הגן, הנקרא "גבעת הפרחים".