בת טליה ודניאל. נולדה אור ליום ג' בתשרי תשל"ה (19.9.1974) בראשון לציון. בת בכורה להוריה. שנות לימודיה הראשונות עברו עליה בבית-הספר היסודי "עין-הקורא" בראשון לציון, המשיכה בחטיבת הביניים "דורות", וסיימה את לימודיה התיכוניים במחזור מ"ט של הגימנסיה הריאלית בעיר הולדתה. מכיתה ו' היתה נטע חניכה ב"צופים", בשבט "שורק" בראשון לציון ומאז הקדישה את מירב זמנה, מרצה וכישוריה לפעילות בתנועה. בכיתה ט' עברה קורס הדרכה והיתה למדריכה ובהיותה בכיתה י"א היתה ראשג"דית (ראש גדוד). בכיתה י"ב הדריכה נטע בקורס מדריכים והיתה מן הבוגרים הפעילים והמובילים בשבט.
בהיותה בכיתה י' יצאה נטע לפולין עם קבוצת תלמידים ומורים מהגימנסיה. לנסיעה זו, שכללה ביקורים במחנות העבודה וההשמדה מתקופת מלחמת העולם השנייה, היתה השפעה רבה על נטע, שבאה לידי ביטוי ביומן שניהלה במהלך המסע: "התחלנו להסתובב באופן חופשי בין 17,000 האבנים כשכל אבן מסמלת קהילה יהודית. יש שם גם את הבור שאליו זרקו את האנשים ורואים כל-כך הרבה אבנים! אי-אפשר להבין את כמות האנשים שנרצחה שם, לחשוב שכל אבן בים האבנים שלפנינו זה לא אדם אחד אלא קהילה שלמה! מזעזע! אני הלכתי על אדמה שהיה לי נורא מוזר לדרוך עליה כי אני יודעת שהיא בעצם רוויה בדמם של מאות אלפי יהודים…" (מתוך יומן המסע, טרבלינקה, 14.7.1990). כשהיתה בכיתה י"ב הצטרפה נטע לגרעין "רעים" של תנועת "הצופים", שמטרתו היא השתתפות בחיי הקהילה וסיוע בערי פיתוח ויישובי עולים. חברי הגרעין הם בוגרי שבטי "צופים" ובוגרי כיתות י"ב בקיבוצים, המתנדבים לשנת שירות לאחר סיום לימודיהם, ודוחים לשם כך בשנה את תחילת שירותם הצבאי. חברי הגרעין משתתפים בהפעלת שבטים של תנועת "הצופים" במקומות אלה, ומסייעים לקהילה. נטע נבחרה לפעול בשבט "שגיא" של תנועת "הצופים" בדימונה, לשם יצאה בספטמבר 1992 במסגרת קומונה שכללה עוד חמישה חברים. נטע היתה בשנה זו מרכזת ההדרכה של השבט, ופעלה גם להקמת גדוד של כיתות ה' בשבט, ועמדה בראשו לכשהוקם. בנוסף לכך היתה פעילה עם חבריה לקומונה בסיוע בבתי-הספר ובמתנ"סים בדימונה. שנת פעילות זו גרמה לנטע סיפוק רב, בנוסף לאהדה ולהערכה להן זכתה בדימונה. באמצע חודש נובמבר 1993, התגייסה נטע לצה"ל, ושירתה כסמלת מבצעים בחטיבה הדרומית ברפיח, לפני פינוי רצועת עזה ואחריו. לאחר כשנה וארבעה חודשים יצאה להדרכה בקורס לסמלות מבצעים במחנה "סיירים" ליד אילת. נטע היתה אמורה לשוב ליחידתה הקודמת באוגדת עזה ארבעה חודשים לפני שחרורה מצה"ל, שכן החטיבה היתה אהובה עליה וקרובה ללבה. מפקדיה ספרו שביצעה את תפקידה בצורה טובה מאוד, תוך גילוי אחריות, מקצועיות, יוזמה, כושר מנהיגות ומתן דוגמה אישית. נטע היתה אהודה ומקובלת בקרב מפקדיה וחבריה כאחד.
ביום ט' בניסן תשנ"ה (9.4.1995) נהרגה נטע בהתפוצצות מכונית תופת, שנסעה בסמוך לאוטובוס בו עשתה את דרכה לבסיסה, באיזור כפר דרום שברצועת עזה. עמה נפלו חמישה חיילים נוספים ואזרחית – סמל ראשון מאיר שנולד, סמל יובל רגב, סמל צבי נרבט, רב- טוראי איתי דינר, רב-טוראי טל ניר ואליסיה פלאטו, מתנדבת מארצות הברית. בת עשרים היתה נטע בנופלה. היא הובאה למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בראשון לציון. הותירה הורים, אחות – יעל ושני אחים – אורי ועודד. נטע הועלתה לדרגת סמל לאחר מותה.