בת טליה ועמנואל. נולדה ביום ה' באייר תשל"ה (15.4.1975) בתל אביב, אחות לרונית וענת. נטלי למדה תחילה בבית-הספר היסודי ברמת החייל, המשיכה, מכיתה ה' עד ט', בבית-הספר לאמנויות בתל אביב במגמה למוסיקה והשלימה את לימודיה בתיכון עירוני ד' בתל אביב. כבר מילדות בלטה בנטיותיה האומנותיות, למדה בלט ונגינה בפסנתר.
בכיתה ד' הצטרפה לתנועת הצופים, לשבט "דן", והיתה מעורבת ופעילה כחניכה, ועוד יותר, כמדריכה וכראש גדוד. בפעילות התנועתית באו לידי ביטוי האינטליגנציה והמוטיבציה הגבוהות שלה, היכולת החינוכית המרשימה, הרגישות לזולת, כושר המנהיגות והרצון להשפיע ולכוון.
כתב אילן דותן, שהדריך יחד איתה: "היא ידעה מהי מידת ההשקעה הדרושה למשימת ההדרכה. מחד גיסא, לא ויתרה על אף אחד מעיסוקיה, אך מאידך גיסא, מעולם לא הגיעה ללא מערך, חצי שעה לפני מועד פתיחת הפעולה… נטלי הדריכה קבוצת בנים 'מתנדנדים' שלא היו בטוחים שהצופים הוא מקומם הטבעי, ובמהלך השנה היא הצליחה לאגד גרעין קבוע של חניכים, שאפילו הסכימו ללבוש את מדי החקי לפעולות". ליאת בקשי, חברה להדרכה, כתבה: "לנטלי היו תכונות שלא פגשתי עוד. היתה לה שמחת חיים ואמונה שהכל אפשרי. מחניכה שקטה וביישנית הפכה לגיבורה, לדמות להערצה, מלאת ביטחון, היא היתה מסוגלת לשכנע כל אחד, אפילו מבוגר ממנה. היא הצליחה להשריש במדריכים ובחניכים אמונה שאפשר לשנות דברים ואמונה בערכים. נטלי היתה גם זאת, שעברה כל מכשול בספארי. זאת שעלתה על הסנדה הכי גבוהה במחנה הקיץ. זאת שידעה את כל סוגי המקרמה. זאת שנשארה ערה כל הלילה, לשיר עם הגיטרה של אחד החבר'ה. זאת שהלכה מכות עם כל הבנים". חברים מספרים כי היתה אוהבת אדם, חובבת טיולים, מעורבת פוליטית וחברתית, מתעניינת בספרות ובאמנות, צמחונית מתוך אידיאולוגיה.
בכיתה י"א נסעה נטלי במשלחת נוער לפולין, ואת החוויה הקשה והמסקנות הנחרצות מהביקור במחנות ההשמדה, העלתה בכתב ביומנה. בין היתר כתבה: "פתאום אני קולטת שאני חייבת לתת לצבא כמה שאני יכולה. פתאום כל כך חשוב לי שלפחות הקרובים לי לא יהיו ג'ובניקים, ולא בגלל ה'סטייל', אלא בגלל שבלי המדינה הזאת אין ליהודים חיים. זהו מקומנו תמיד".
לפני גיוסה עברה נטלי קורס קדם-צבאי לבוגרות י"ב, ולאחר הגיוס, בינואר 1994, יצאה לשרת כמש"קית חינוך וידיעת הארץ, תחילה בחרמ"ש "אלון" ובפלס"ר ואחר כך, בשלושת החודשים האחרונים לחייה, במתקן "אדם". כדרכה, מילאה את התפקיד במסירות ובהתלהבות, והיתה אהובה על כל חבריה ומפקדיה. מפקד גדוד "אדם", סגן- אלוף יוסף, כתב להוריה: "על פי חוות דעת מפקדים וחיילים יכול אני להעיד כי ראויה היא לכל ההערכות המתבקשות מאישיותה המרשימה. הדוגמה האישית, גילוי יכולת ההדרכה, הירידה לפרטים עם חשיבה מקורית ויוזמה,… כל אלה ועוד, תוך יצירת אווירה נפלאה וחיובית סביבה, במסירות ובאיכפתיות, רק מחדדים את העוצמה האדירה שהיתה בנטלי".
במהלך שירותה הצבאי מצאה זמן ללמוד קורס בפילוסופיה, במסגרת האוניברסיטה הפתוחה, וסיימה אותו בהצלחה רבה. נטלי שקלה אפשרות לחזור לתנועת הצופים אחרי השחרור, ולשמש בה כרכזת הדרכה.
נטלי נהרגה בתאונת דרכים, ביום י"א בתמוז תשנ"ה (9.7.1995). בת עשרים היתה בנופלה. השאירה אחריה הורים ושתי אחיות. נטלי הובאה למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בקרית שאול.
לאחר מותה, אספו וריכזו חניכיה וחבריה לתנועה צרור רעיונות ותוכניות לפעולות ולמסיבות, שהגתה והעלתה על הכתב, והוציאו אותם בחוברת מהודרת, כצידה לדרך למדריכים הצעירים, וכזיכרון ומזכרת ממדריכה אהובה ונערצת.
