משה, בן גבריאלה ומרדכי, נולד ביום י"א בניסן תשי"ב (6.4.1952) בחיפה, גדל בעיר הולדתו ולמד שם בבית-הספר היסודי הריאלי ואף סיים את לימודיו התיכוניים באותו בית-ספר. משה היה נער שתקן ומכונס בתוך עצמו, הוא היה נבון ובעל מחשבה מקורית, אך מעולם לא אהב להתבלט. על-אף שהיה כשרוני מאוד, לא חרג מהממוצע כתלמיד ולא נהג ליטול חלק פעיל בשיעורים. מוריו ספרו עליו שהיה ילד נעים-הליכות ונוח שלא התאמץ בלימודים ויכול היה להשיג הרבה יותר. לפרקים היה נתקף אמביציה ומשיג הישגים מצוינים, שחשפו את הפוטנציאל הטמון בו. מחנכו בכיתה י"ב כתב עליו: "נבון ומכונס ובעל כושר ויכוח. יכול יותר, מצפוני מאוד וישר". אף על פי שהיה מכונס בעצמו ושקט, נתגלו בו תכונות של מנהיג וסמכות טבעית, שבזכותן קבלו אנשים עליהם את מרותו. כשהיה ילד נתגלו אצלו נטיות אומנותיות; הוא ניגן בכינור, צייר יפה והיה חבר בוועדות שונות של חגיגות ואירועים, אך כשגדל זנח שטחים אלה. הוא התמסר לספורט והצטיין בענפי הכדורגל, הכדורסל והריצה למרחקים ארוכים. כמו כן היה חבר בתנועת הצופים "שבט משוטטי בכרמל" וברבות הימים היה למדריך בתנועה.
משה גויס לצה"ל בסוף יולי 1970, התנדב לקורס טיס והשלים את אימוניו בהצלחה. היה לו כשרון טבעי לטיס והוא היה בין החניכים המצטיינים של המחזור. הוא היה חברותי מאוד והיה אהוד על מפקדיו ועל חבריו לקורס. לאחר סיום הקורס הוצב לטייסת סקייהוקים וגם שם התבלט מיד בכשרונותיו ובכוח המנהיגות שלו. ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973), היום השני למלחמת יום הכיפורים, נשלח משה לביצוע טיסה מבצעית, שבמהלכה נפגע בשמי פורט-סעיד ונפל. זמן רב נחשב כנעדר, אך בראשית מאי 1977, הודיעו להוריו כי גופתו זוהתה לאחר שהוחזרה על-ידי המצרים לפני כן. למרות הכאב הגדול, הייתה בבשורה משום נחמה פורתא, שכן לא עוד יימנה שמו בין הנעדרים. משה הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בחיפה. השאיר אחריו הורים ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת סרן.
שמו של משה הונצח על-ידי הענקת מלגת לימודים על-שמו לבוגר בית הספר הריאלי, המשיך בלימודים אקדמיים. המלגה מוענקת בטקס הנערך מדי שנה בשנה; לזכרו של משה הותקנו מזגן-אוויר ופרוכת לארון הקודש בבית הכנסת של הבסיס, שמשה שירת שם ויצא ממנו למשימה שלא חזר ממנה.