בן שרה ודוב, נולד ביום כ"ב בטבת תרפ"ז (27.12.1926), בשכונת נווה שלום ביפו. הוא למד בבית-הספר "תחכמוני" והיה פעיל ב"עדת הצופים" הדתיים. מרדכי-טוביה סיים לימודיו בבית-הספר המקצועי "מונטיפיורי" כמסגר וחרט והצטיין בשרטוט טכני. הוא התמסר לשרטוט תוכניות ושאף ללמוד טיסה. בין מכריו הרבים נודע כאדם בעל נימוסים טובים ואופי תקיף.
ל"הגנה" הצטרף בעודו נער, ומיד אחרי החלטת עצרת האו"ם על החלוקה התנדב לשירות פעיל. זמן ממושך השתתף בליווי שיירות לניצנים שבנגב ובקרבות עם הערבים המקומיים. לרצון ההגנה על המולדת נוסף אצלו הרצון לנקום את דם אחיו אברהם שנרצח על- ידי הערבים במאורעות תרצ"ו. הוא השתתף גם בהובלת אספקה לבית הערבה וליחיעם. בפי מכיריו נקרא "מוטקה האמיץ". סוף-סוף נתמלאה במקצת שאיפת נעוריו כשצורף לחיל-האוויר, ושירת בתפקיד מ"כ במשטרת החיל בשדה התעופה "דוב" שבצפון תל-אביב. בהיותו בשירות בבוקר היום הראשון לעצמאותנו, ביום השבת, ו' באייר תש"ח (15.5.1948), הביע את התלהבותו לתקומת המדינה והיה מלא תקווה כי עם ישראל יעלה ויצליח. בו ביום, בעומדו על משמרתו בשדה-התעופה, נפצע בהפצצה המצרית הראשונה ונשרף ללא-הכר, ורק לאחר שזוהה על-ידי בני משפחתו הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.