מנחם, בן לוטי ודוד, נולד ביום י"א בניסן תשי"ב (6.4.1954) בפרדס חנה. הוא למד בבית-הספר היסודי "אלונים" בפרדס חנה, והמשיך בלימודים על-יסודיים בבית-הספר התיכון האזורי בפרדס חנה, במגמה ההומניסטית. בקיץ 1970 עמד בהצלחה בבחינות הבגרות. "נחמי", כך כינו ההורים, האח זכריה והאחות שושי את מנחם אהובם. נחמי היה יקר לכל בני משפחתו וידידיו בשל טוהר מידותיו, יושרו ועדינות נפשו. בבית-הספר היה תלמיד חרוץ, ששאף באמת ובתמים לרכוש דעת. בבית-הספר התיכון בפרדס חנה התחבב מאוד על מוריו, שציינו פה אחד את שקדנותו ואת התמדתו בלימודים. הוא היה חובב ספורט ושיחק בכדורעף בקבוצת "הפועל" פרדס חנה. כמו-כן השתתף בפעילות של הגדנ"ע, ויצא עם חבריו למסעות ולטיולים לאורכה ולרוחבה של הארץ. הוא הכיר שבילים נסתרים ופינות חמד חבויות, שאל ודרש בשמות צמחים ופרחי-בר. נחמי היה עלם גבה-קומה ויפה, בעל עיניים חומות, מלאות טוב-לב ואהבת הבריות, ובלורית שיער, שהתנוססה על מצחו הרחב.
מנחם גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1970 והוצב לחיל הרגלים. אחיו, זכריה, סיפר, שבסדרת מבדקים שקדמו לגיוסו, נתגלו אצל מנחם נתונים מתאימים לקורס טיס. לאחר שהשתלם בקורס צניחה הוסמך לענוד כנפי צנחן. בהמלצת מפקדיו נשלח לקורס מ"כים וסיים את לימודיו בו בציון גבוה (85). בתקופת שירותו ביחידת צנחנים נקרא שנית לחיל האוויר. "המפקדים ביקשו אותו להצטרף לקורס טיס, אך נחמי היה עקבי בסירובו ונדר בלבו נדר, לא להיפרד מעל חבריו לפלוגה", נזכר זכריה. לאחר שהצליח יפה בכל תפקידיו נשלח בחורף 1972 לקורס קציני חיל רגלים. לאחר שעמד בו בהצלחה, הוצב בתפקיד מפקד מחלקה בבסיס הטירונים הראשי של צה"ל. באוגוסט 1973 הועלה נחמי לדרגת סגן והחל לשרת בצבא הקבע. עוד בתקופת שירותו תיכנן את עתידו. הוא חלם על טיול ממושך באירופה עם ידידיו, ועל לימודים בפקולטה למשפטים באחת האוניברסיטאות בארץ. "אני חושב שכוונתו הייתה לעסוק בעריכת-דין, בשותפות אתי", אמר זכריה, עורך-דין במקצועו. כשהיה מנחם מבקר בבית הוריו בחופשותיו, ביקש תמיד לשמוע מפי יקיריו על כל אשר התרחש בתקופת היעדרו. על עצמו לא הכביר מלים ולא התרברב בהישגיו. "הוא התייחס לחובת השירות כאל דבר המובן מאליו, והיה נכון לתרום מלוא מרצו למען האדרת כוחה של מדינת ישראל", סיפרו רעיו. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים שירת מנחם בבסיס טירונים במרכז הארץ. הוא התלבט בין הצורך להישאר עם חניכיו, לבין רצונו העז לתרום את חלקו למאמץ המלחמתי. לאחר שעות של לבטים החליט להצטרף אל פלוגתו של אחיו, זכריה. כתירוץ על יציאתו השאיר ביחידתו הודעה שאחיו נפצע, כביכול, במהלך הקרבות והלך יום תמים בשבילי רמת הגולן כדי למצוא את האח "הפצוע". בערבו של יום כ"א בתשרי הצליח נחמי לגלות את פלוגת המילואים שזכריה שירת בה, והסתפח אליה. מנחם היה בין הלוחמים האמיצים שנאבקו על כיבוש החרמון. ביום כ"ו בתשרי תשל"ד (21.10.1973) נפגע מנחם ונהרג במהלך הקרב על החרמון, ב"מוצב הפיתולים". הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בפרדס חנה. השאיר אחריו הורים, אח ואחות.
בדברי הערכה למנחם ז"ל ציינו מפקדיו, שהוא היה מפקד יעיל, אמיץ לב ומסור, אהוד על מפקדיו ועל פקודיו.