בן עדה ויחזקאל. נולד ביום ט' באב תשכ"ח (3.8.1968) בעיר רחובות. אביו מספר על ילדותו של ירון: "בשבילי, לידתו של ירון היא תחילתה של נביטה משפחתית. לידתו של ירון היתה חלום. תינוק יפה תואר, תחילה קרח ולאחר-מכן בעל שיער זהוב, תינוק שכל אחד רצה להחזיק בו. כל יום טמן בחובו הפתעות, ואז הרגשתי באופן חזק ביותר את כוחו של הזמן. פתאום עומד לפניך ילד שצריך ללכת לגן. הגן הכניס לירון אספקטים של אופי ואישיות. את שנות לימודיו הראשונות עשה ירון בבית-הספר היסודי ע"ש 'שפרינצק' ומשם המשיך לתיכון בחטיבת הביניים 'קציר'. ירון היה תלמיד רגיל, עם עליות וירידות, השתלב יפה מבחינה חברתית והיה חבר בתנועת הצופים. בהמשך למד ירון בבית-הספר ע"ש ז'בוטינסקי בבאר יעקב, במגמת מכונאי מטוסים. והזמן חולף, ואתה מוצא עצמך עומד מול נער מתבגר, שרוקם חלומות משלו. וכמובן התמודדות חדשה, התמודדות עם נערים מתבגרים, אופנוע, עגילים ושיער ארוך. ירון מטבעו היה ביישן וצנוע, לא אהב להתבלט, קיבל את החיים כמו שהם, ובדרך כלל שמח.
"בתחילת ינואר 1987 גויס ירון לצה"ל והתקבל לקורס מכונאים מוטסים. המתח בפני הצלחה או כישלון בזמן הקורס היה גדול והוא העביר אלינו את המתח הזה לאורך כל שלבי הקורס ועד לטיסה הראשונה. חלומו של ירון לא התגשם עד סופו – קבלת הכנפיים בהם היו רקומים חלומותיו – ואנו ראינו בהם את סמל חלומותיו. מעולם לא סיפר מה עובר עליו בצבא, תמיד חזר הביתה מאושר, ובזה גרם לנו אושר רב".
ביום כ"ח בניסן תש"ן (22.4.1990) נפל ירון במילוי תפקידו. בטיסת ניווט לילית של זוג מטוסי יסעור. שני המסוקים התנגשו במעלה אפרים והתרסקו. כל שבעת אנשי הצוות נספו וביניהם ירון. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי ברחובות. השאיר אחריו הורים, ושני אחים – שחר ושי. אגודת הסטודנטים היהודים ברומא נטעה עץ לזכרו ומשפחתו הנציחה את זכרו בהוצאת ספר זכרון.
במכתב התנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקד חיל האוויר, אביהו בן-נון: "ביקרתי אתכם במהלך ימי השבעה, כשהכאב חד וקשה מנשוא. מצאתי משפחה חזקה, שורשית ומכובדת, שנתנה לי את הכוח להמשיך ולשאת בעול ובאחריות הכוללת…"
דברי מפקדו – קטעים מתוך ספר הזיכרון לדמותו של ירון: "זמן כה קצר הוקצה לנו להכיר איש את רעהו, אך דמותך ותכונותיך הטביעו בי את רישומם. שקט ושלו, וכל-כולך סקרנות – לדעת, ללמוד ולהתקדם. בוגר מעבר לבני גילך. הותרת בי רושם של אדם אצילי, היודע להבחין בין עיקר לטפל. זכיתי לראות בהתפתחותך בטייסת, וכיצד רוכש אתה מקום של כבוד הן כבעל מקצוע, והן כמחנך הדור הצעיר. ידעתי שעתידך מובטח בקרבנו בכוח אישיותך. קרוב היית לסיום קורס המכונאים המוטסים, המהווים את עמוד השידרה של הגף הטכני ומשתתפים באורח פעיל בכל טיסה של אימונים ומשימות מבצעיות. אך תאונת האימונים האיומה גדעה את סוף הדרך. אזכור אותך ירון, כצעיר בוגר, דור העתיד של מדינת ישראל".