יצחק, בן מלכה ומתתיהו, נולד ביום כ"ב בתמוז תשי"ד (23.7.1954) בתל-אביב. הוא למד בבית-הספר היסודי, הממלכתי-דתי "בר-יוחאי" בשכונת מגוריו – קרית שלום. אחרי-כן סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון-מקצועי "שבח", במגמה של מסגרות מכנית. יצחק היה נער צנוע ונחבא אל הכלים. צניעותו הרבה הגיעה לעתים עד כדי ביישנות. בילדותו היה מכונס בתוך עצמו ובילה את זמנו הפנוי בקריאת ספרים ובעיון באלבומי הבולים שלו. איסוף בולים היה תחביבו העיקרי והוא הקדיש לו שעות ארוכות. הוא היה טוב-לב ואציל נפש, ומוכן תמיד לעזור ולסייע לכל מי שנזקק לעזרתו. מטבעו היה נער רגיש ועדין, נעים הליכות ושופע חום ואהבה. תכונתו המיוחדת הייתה כנותו ויושרו הרב. בכל מעשיו חיפש את האמת ושאף לעשיית צדק. הוא היה תלמיד שקדן, בעל תפיסה מהירה ודרך מחשבה בהירה ויסודית. הוא שאף לרדת לעומקם של דברים ולהבין את מקורותיהם, ומעולם לא קיבל עובדות כמובנות מאליהן. הוא היה מרבה לחקור ולשאול את מוריו בכל התחומים שהתעניין בהם ושאף להעשיר את ידיעותיו. כשהיה נשאל ידע להשיב כהלכה ותשובותיו היו מקיפות ומעמיקות. כשהתבגר פגה הביישנות והוא הרבה לבלות בחברת בני גילו. הוא היה חבר בתנועת הנוער "הצופים" והשתתף בפעולותיה, במחנות ובטיולים. הוא נטל חלק בארועים חברתיים ובתחרויות ספורט שנערכו בשכונת מגוריו. כחובב כדורגל הרבה לצפות במשחקים ושיחק במפגשים שנערכו בקרית שלום. יצחק היה בעל נפש רגישה והביע את רחשי לבו בעזרת מכחולו. הוא הרבה לצייר והשאיר אחריו אוסף גדול של ציורים המתארים את חוויותיו. מוריו וחבריו מציינים אותו כאוהב שלום ורודף שלום. באחד החיבורים שכתב, הביע את תקוותו להשגת שלום בין מדינות ערב לישראל ולסיומן של המלחמות באזור. הוא אהב את מולדתו ובנעוריו אמר כי עליו להיות מוכן לעשות הכל למענה. הוא הקדיש זמן רב למשפחתו, שאהב אהבה עזה. הוא ראה עצמו אחראי לחינוכם של אחיו הצעירים, ואכן הרבה לשתף אותם בפעילות חברתית ויצא עמם לטיולים ברחבי הארץ.
יצחק גויס לצה"ל בתחילת מאי 1972 והוצב לחיל התותחנים. לאחר הטירונות הוכשר כאיש צוות של תותח מתנייע ונשלח לשרת בגדוד תותחנים ברמת הגולן. הוא היה איש צוות למופת, מילא בדייקנות ובשלמות את כל המשימות שהוטלו עליו וזכה להערכה רבה מצד מפקדיו וחבריו. במלחמת יום-הכיפורים נצבה יחידתו בקו האש ברמת הגולן, והשתתפה בקרבות הבלימה נגד הסורים. בקרב שהתחולל ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973) נפגע התומ"ת שבו היה יצחק פגיעה ישירה והוא נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים וארבעה אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי.
במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "יצחק לחם בחירוף נפש כל שעות אחר הצהריים הרות הגורל של יום הכיפורים וסייע להצלת מדינת ישראל. בנכם יצחק הגיע לסוללה כתותחן ובזכות חריצותו וכישוריו התקדם במהירות בסולם התפקידים והגיע לתפקיד סגן מפקד צוות. הוא היה אהוד על חבריו ועל מפקדיו".