יצחק, בן חוה ודוד, נולד ביום כ"ט בשבט תש"ח (9.2.1948) בחיפה. הוא למד בבית-ספר יסודי בטבריה, בבית-הספר היסודי של גמנסיה "הרצליה" בתל אביב ובבית-הספר התיכון "רחביה" בירושלים. יצחק, שכונה בפי כל בשם "במבי", היה תלמיד חרוץ וספורטאי מצוין. הוא שיחק בכדורסל בקבוצת הנוער של "הפועל" ירושלים, הרבה לשחות ואהב לשחק בטניס. שנים רבות היה פעיל בתנועת "הצופים", תחילה כחניך וכמדריך, ואחרי-כן כראש גדוד בשבט "מודיעין" של צופי ירושלים. הוא אהב מאוד את הצופיות ואת התנועה והקדיש לה את מיטב זמנו בכל שנות לימודיו, עד גיוסו. יחד עם חבריו אף הקימו להקת זמר של הצופים. יצחק היה בחור חסון ויפה תואר, מקובל מאוד בחברה ואהוב על חבריו. אוהב חיים היה. ידע ליהנות מחייו והיה נעים הליכות וחברותי. מנעוריו ניכר בו שהוא ברוך-כשרונות ובעל תפיסה מהירה, שואף לשלמות בביצוע כל משימה וכל תפקיד שהוטלו עליו, או שנטל על עצמו. בבית הוריו התחנך על ערכים של אהבת העם והארץ, ועשייה למען הכלל ועוד מילדות שאף להיות טייס ולקשור את עתידו בטיס ובחיל האוויר.
יצחק גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1966 והתנדב לחיל האוויר. הוא סיים בהצלחה קורס טיס. אחרי כן שירת בטייסת קרבית של חיל האוויר, שימש מדריך בבית-הספר לטיסה והגיע לדרגת סרן. יצחק בחר בטיס ובחיי הצבא הודות למסורת, לתודעה ולחינוך הלאומי-בטחוני, שספג בבית אבא. הוא מצא את מקומו וחש סיפוק רב במסגרת הצבאית ובחיל האוויר, שהיה בשבילו עולם ומלואו. פעם אמר: "כשאני נמצא באוויר, אני מרגיש כאילו אני נמצא בעולם אחר, בעולם של התרוממות נפש". הוא חש בעוצמה הרבה של כלי-הטיס שהופקדו בידו והיה מלא סיפוק וגאווה על שנבחר להפעיל מטוסי קרב של חיל האוויר. זמן-מה לפני שפרצה המלחמה החליט ללמוד לימודים אקדמיים ואף התקבל ללימודי המחשב, אך לא זכה להגשים את החלטתו. במלחמת יום הכיפורים לחם יצחק כטייס במטוס "סקייהוק", ויצא לגיחות מבצעיות רבות. ביום ט"ו בתשרי תשל"ד (11.10.1973) נפגע ונהרג בקרב בשמי רמת הגולן. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה ובת, הורים ואח.
דברים לזכרו ולדמותו של יצחק "במבי", פורסמו בחוברת "יזכור" שהוקדשה לזכר חללי שבט "מודיעין" של תנועת הצופים; כן נקראת על שמו חורשה ביער של הקרן הקיימת במודיעים.