בן זלכה אילנה וצדיק. נולד ביום י' בניסן תשי"ט (18.4.1959) בירושלים. למד בבית-הספר היסודי 'מעלה', משם עבר לישיבת 'ראשית חכמה'. איציק היה פעיל בצופים הדתיים. שנה למד בישיבת 'מרכז הרב' ומשם עבר למושב קשת ברמת הגולן. כאן התחתן עם דבורה והחל את שירותו הצבאי בינואר 1978, תחילה בנח"ל ולאחר-מכן בחיל-השריון.
באמצע שנת 1981 נולדה בתו הבכורה – תמר, באמצע שנת 1982 נולדה בתו השנייה – בתיה ובראשית שנת 1984 נולד בנו – שמואל. בהמשך עברה המשפחה לירושלים, וכאן עבד איציק במסירות בדואר ואף קיבל מכתב תודה עבור חריצותו. לאחר-מכן עבר לעבוד במפעל שיקום בירושלים ובמקביל הקדיש הרבה מזמנו בהתנדבות לעמותה הישראלית לבריאות הנפש בירושלים – 'אנוש'. למרות הזמן הקצר יחסית, צורף להנהלת הסניף. איציק בלט ב'אנוש' לא רק ביחסו ובמסירותו לחברי המועדון אלא גם בניצול כישוריו הטכניים לשיפור פני המקום. הוא טיפח גינה יפה, וברור היה ש'אנוש' הינה יותר ממקום התנדבות וכי האכפתיות שלו לגבי הקורה בסניף היתה גדולה. מותו בטרם עת קטע את פעילותו במסגרת זו, לצערם העמוק של חברי הסניף.
נוסף להתנדבותו הנמרצת מצא פנאי גם ללימודי פסיכולוגיה וחינוך מיוחד באוניברסיטה הפתוחה.
איציק נפל בעת מילוי תפקידו במילואים ביום י"ב בתשרי תשנ"א (1.10.1990) והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. השאיר אחריו אישה, שלושה ילדים, הורים, שני אחים – אליצור ואמנון ושלוש אחיות – יפה, רותי ומלכה.