יעקב, בן טובה ודוד, נולד ביום ט' בתשרי תש"ד (8.10.1943) בחיפה. הוא למד בבית-הספר היסודי "ריאלי" וכן בבית-הספר היסודי "אילנות" בחיפה. אחרי-כן המשיך ולמד בבית-הספר לקציני-ים בעכו וסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון "חוגים" בחיפה. מנדי, כפי שכינוהו בחיבה בני משפחתו וכל אוהביו, היה נער עליז ועירני שידו בכל. בכל מקום הפך במהירות למרכז החברה. כבר בשנות נעוריו הצטיין בכושר מנהיגות ובכושר ארגון, שייחדו אותו במשך כל חייו. הוא היה איש חברה פעיל ומרצני, שמשך את תשומת לבם של הבריות. ידידיו אינם זוכרים מסיבה או אירוע חברתי אחר, שמנדי לא תפס בו מקום נכבד. בתקופת לימודיו בבית-הספר היסודי היה חבר פעיל בתנועת "הצופים" ואחר-כך, בתקופת לימודיו בבית-הספר התיכון, השתתף בקביעות בפעולות הגדנ"ע. בגדנ"ע ובבית-הספר הימי התנסה לראשונה בפעילות במסגרות כמו-צבאיות והדברים מצאו חן בעיניו מאוד. הוא החל מגלה את כוחו ואת כישרונו בהנהגת אנשים. חבריו ללימודים אהבו אותו, בטחו בשיפוטו ובהנהגתו ונתנו בו אמון מלא. האתגרים שעמד בהם מלאו אותו תחושה של יכולת וסיפוק. קשריו עם בני אדם היו מלאים הבנה וידידות, והתעניינותו בהם הייתה כנה ואמיתית. רבים נהגו לבוא ולהתייעץ אתו בבעיותיהם. הוא ידע להקשיב בסבלנות ועצותיו היו נבונות ומועילות. בתום לימודיו בבית-הספר התיכון ציפה בקוצר רוח לתחילת שירותו בצה"ל. שלא כמו נערים רבים בגילו, ידע מה עומד לפניו ומה הוא רוצה להפיק משירותו בצבא.
יעקב גויס לצה"ל בסוף מאי 1961 והוצב לחיל השריון. הוא עבר קורס יסוד במקצועות השריון והפך ללוחם בחרמ"ש. כבר בבית-הספר לשריון למד מנדי לאהוב את החיל שלו ולהעריך את שירותו בו. מפקדיו עמדו עד מהרה על תכונותיו המיוחדות ועל כישרונותיו והחלו מקדמים אותו בסולם הפיקוד. הוא נשלח לקורס מפקדי כיתות וסיים אותו בהצלחה. לאחר תקופה קצרה יחסית, שהוכיח בה את יכולתו כמפקד, נשלח לקורס קצינים וגם אותו סיים בהצלחה רבה. הוא התמנה כמפקד מחלקת חרמ"ש באחת מיחידות השדה של חיל השריון ומילא בה את תפקידיו במסירות ובידע, שהקנו לו שם של מפקד מעולה. היה בו שילוב יפה בין חייל ולוחם מצוין ובין איש חברה נעים הליכות ואהוב על הכל. בחוות דעת תקופתיות כתבו עליו מפקדיו הערכות נלהבות. הוא נחשב בעל כושר שליטה ומנהיגות, מסור ואחראי בביצוע משימותיו, בעל תפיסה מהירה וידיעה מקצועית מושלמת, ומעל לכל ניחן ביציבות במצבים קשים.
בתום שירותו הסדיר הועמד מנדי לפני בחירה קשה: הוא אהב את הצבא ואת התפקיד שמילא בו, אבל לעומת זאת שאף לבנות לעצמו משפחה ולהקים בית עם חברתו לאה, שהתעתד לשאתה לאישה עם שחרורו. לבסוף מצא פשרה בחיים אזרחיים תוך שמירת קשר הדוק עם הצבא. גם בחיים האזרחיים הצליח מאוד ותוך זמן קצר הקים וניהל עסק עצמאי, שהעסיק עשרות עובדים. הוא סיים בהצלחה קורס מנהל עסקים באוניברסיטת חיפה. יעקב השתתף במלחמת ששת הימים וכיוון שעמד במבחן הקרב באופן יוצא מן הכלל, נשלח לקורס מפקדי פלוגות בחרמ"ש. הוא הצליח לנהל חיים אזרחיים פעילים ומלאים בלי לגרוע מקשריו הרצופים עם חיי הצבא. הוא היה גם אזרח שאכפת לו ויסד חוג אזרחים למען חיפה, ששם לו מטרה לקדם את העיר מבחינה חברתית, כלכלית ואסתטית, אבל המלחמה קטעה את פעילותו זו בעודה באיבה. במלחמת יום-הכיפורים השתתף מנדי בקרבות הבלימה בסיני, בתפקיד מפקד פלוגת חרמ"ש. במשך כל ימי הקרבות לחם באומץ ובתושייה וביום כ"ב בתשרי תשל"ד (18.10.1973), נפגע ונהרג בקרב. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחיפה. השאיר אחריו אישה, שני בנים, הורים ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-סרן, והוענק לו "עיטור המופת" על גילוי אומץ-לב הראוי לשמש מופת. וזה דבר תעודת העיטור: "ביום 7 באוקטובר 1973 פיקד רס"נ יעקב מנדלזיס ז"ל על פלוגת-חרמ"ש, שנעה, בעקבות הטנקים של הגדוד, בציר "רומני-בלוזה". בהתקפה זו היו נפגעים-מספר בצדנו. רס"נ יעקב מנדלזיס ז"ל הסתער קדימה ועסק בחילוץ הנפגעים ובאבטחתם. ב-18 באוקטובר 1973 ביום הפריצה לאזור צומת "חיפה", נע רס"נ יעקב מנדלזיס ז"ל קדימה בראש הנגמ"שים, שהיו תחת-פיקודו. הנגמ"ש שהיה בו נפגע – והאנשים שבו, מרביתם נפצעו וחולצו לתוך מבנה. על-אף היותו פצוע – טיפל באנשיו ואבטחם. הוא יצא להביא לחייליו הפצועים מים – ובצאתו נפגע בראשו ונהרג. במעשיו אלה גילה אומץ-לב ותושייה, ושמש דוגמא ומופת לפקודיו".