יחיאל, בן שפרינצה ופנחס, נולד ביום י"ב בחשוון תש"ה (29.10.1944) ברוסיה, אליה נמלטו הוריו מפולין כשפרצה מלחמת העולם השנייה. ברוסיה הוכנסו למחנה עבודה ובמחנה נולדו יחיאל ואחותו צפורה. כשנסתיימה המלחמה, חזרה המשפחה לפולין, ובשנת 1951 עלתה לארץ והתיישבה ברמת-גן. ברמת-גן למד יחיאל בבית-הספר היסודי "יהלום" ובבית-הספר התיכון "דביר". כמו-כן היה חבר בתנועת הצופים המקומית ומדריך פעיל בקן. בהיותו בן 17 הגרה המשפחה לסן-פרנציסקו, שם סיים יחיאל (או ג'רי – כפי שכינוהו חבריו בארצות הברית) את לימודיו באוניברסיטה של סן-פרנציסקו והשתלם במקצועות הפסיכולוגיה והקרימינולוגיה. כל תקופת לימודיו עבד כקצין-מבחן בשיקום אסירים, וכדי להשלים את החסר למימון לימודיו, עבד גם כפקיד קבלה בבית-מלון. בשנת 1965 הכיר יחיאל את בוורלי, סטודנטית שישבה עמו על ספסל הלימודים, ובשנת 1967 נישאו השניים. לאחר שהוענק ליחיאל התואר הראשון בפסיכולוגיה, עלה עם אשתו לארץ. הזוג קבע את מושבו בקרית אונו.
יחיאל גויס לצה"ל בראשית מאי 1968. תחילת דרכו של חיליק (כך כינוהו חבריו בצה"ל) הייתה כפסיכולוג בנח"ל. אחרי-כן הוצב במרפאה לבריאות-הנפש בתל-השומר, ולבסוף שימש כפסיכולוג ראשי של פיקוד הדרום, במשך כל תקופת מלחמת ההתשה בסיני. במסגרת שירותו הצבאי השתלם בקורסים שונים, ואת כולם סיים בציונים גבוהים. הוא השתלם בקורס מ"כים וקורס צניחה, ואחרי-כן עבר קורס קצינים, קורס קציני חר"פ וקורס השתלמות קצינים. בראשית נובמבר 1970 התנדב חיליק לשרת בצבא הקבע והוצב בחטיבת צנחנים. תפקידו העיקרי היה כקצין בריאות הנפש וכאחראי למיון צנחנים, ומכיוון שהצליח מאוד בעבודתו ניתן לו מינוי נוסף כקצין חינוך חטיבתי. מלבד היותו פסיכולוג, היה חיליק גם לוחם מעולה, ויחד עם הצנחנים היה יוצא לכל פעולה. הוא הקדיש את מירב זמנו, הרבה יותר משנדרש, לעבודתו בצבא, ואכן, זכה לדברי הערכה חמים ממפקדיו, כגון: "קצין מקצועי מצוין. מתמסר כליל לעבודתו ומגלה יוזמה רבה. ממלא את תפקידו בהצלחה רבה. מצוין כאיש שדה. מגלה הזדהות עם החייל ומקובל מאוד על חבריו ועל מפקדיו. בעל פוטנציאל פיקודי ברמה גבוהה, שיש לקדמו בסולם התפקידים". על אף עבודתו כאיש צבא הקבע, שגזלה ממנו את רוב זמנו, היה חיליק בעל מסור לאשתו ואב אוהב ונלהב לשני בניו – אריק-שי וגלעד. בשעות הפנאי נהג לקרוא בתנ"ך ועסק באוסף הבולים המגוון שלו. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים סירב חיליק להסתפק בתפקיד עורפי והצטרף לצנחנים הלוחמים בחזית הדרומית כקצין חינוך. בקרב הקשה שנערך ב"חווה הסינית" לחם חיליק יחד עם החיילים, וביום כ"א בתשרי תשל"ד (17.10.1973), נפגע ונפל בקרב. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה ושני בנים, אב ואחות.
במכתב תנחומים למשפחה כתב מפקדו: "חיליק עשה מעל ומעבר לנדרש ממנו, בתחומי החינוך ובריאות הנפש. חיליק סייע במו ידיו לבנות את החטיבה לא רק במיון החיילים ובחינוכם. בהתנהגותו ובמסירותו לתפקידו שימש מופת לכולנו. ודי אם אזכיר את ההתרוצצויות שלו בבתי-הספר ובתנועות-הנוער כדי לגייס מתנדבים לצנחנים וזאת עשה מחוץ לשעות העבודה המקובלות. חיליק נטל חלק בפעולות מבצעיות, שוב לא כמקובל בתפקידו. במלחמה דרש להיות יחד אתנו כלוחם מן השורה; כלוחם הסתער אל מול פני האויב, וכלוחם נפל".