יורם, בן כהנה ונפתלי, נולד ביום כ"א בתמוז תשי"א (25.7.1951) בירושלים. הוא למד בבתי-הספר היסודיים "לוריא" ו"בית-הילד", ובבית-הספר התיכון שליד האוניברסיטה בירושלים. הוא היה חבר, ואחרי-כן מדריך בתנועת "הצופים", התעניין מאוד בספורט, ובבית-הספר היה חבר במועצת התלמידים ושימש אחראי לתכניות הבידור. בשעות הפנאי אהב להאזין למוסיקה. יורם שאף לעצמאות מאז היה קטן, ועל אף שהמצב הכלכלי בבית היה טוב, הוא עבד לעתים קרובות כדי להשתכר לעצמו. בלילות עבד במאפיה, בבקרים חילק לחמניות, מכר פרחים, העביר רפואות מהסיטונאי לבתי-המרקחת, ושימש כעוזר לבמאי בחברת הסרטה. בכסף שהשתכר רכש לעצמו אופניים, ואחר כך רכש קטנוע. הוא היה שופע מרץ וגם בשעות שהיה עייף ביותר, לא ויתר על מיפגשים חברתיים. למעשה היה הוא היוזם של כל הבילויים הקבוצתיים, של הטיולים הרבים ושל השחייה בצוותא בים – ספורט שהיה אהוב עליו ביותר. יורם היה מלא סקרנות בריאה. לפעמים, בשעת טיול, היה דורש לעצור את המכונית כדי לרדת ולהתבונן בנוף. אז היה צועק ליושבי המכונית: "צאו החוצה ותראו איזה נוף מקסים. איך אתם יכולים להציץ בו מבעד החלון בשלוות נפש כזאת?" הוא היה מדביק את הכל בהתלהבותו. בדרכים היה יורד כדי לקרוא את הכתוב על גבי אנדרטאות. בסבלנות וביסודיות בחן כל מילה ורשמה בזכרונו. "כאשר הוחלט לקנות רהיט חדש לבית", סיפרו הוריו, "היה זה יורם שקבע מה נקנה ובאיזו מחיר. דעתו הייתה הקובעת בבית". יורם לא אהב גילויי חיבה מופגנים. הוא התבייש בהם. פעם, כאשר חברתו שאלה אותו: "באיזה מין סלנג אתה מדבר אל אמא שלך?" ענה לה: "היא יודעת שאני אוהב אותה". סיפרו עליו חבריו: "ביורם היה איזה צירוף של יזמה והעזה, המלוות במעין "לא איכפת לי" חיצוני. יורם החיצוני ויורם הפנימי היו שונים זה מזה. הוא התבייש קצת בפנימיותו הטובה והרגישה, וניסה להסתיר אותה. הוא תמיד הדביק אותנו בהתלהבות האופיינית לו, וגם על חניכיו בצופים הייתה לו השפעה דומה. הם אהבוהו מאוד".
יורם גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1969 והוצב לחיל ההנדסה. במסגרת שירותו השתלם בסדרה של קורסים לרבות קורס מש"קי פלסים וקורס מש"קי חה"ן. לאחר שעשה חיל בתפקידיו נשלח לקורס קצינים ואחרי כן השתלם בקורס לקציני הנדסה. לאחר שקיבל את דרגת הקצינות, הוצב ביחידה עורפית, אך הוא התעקש ואף הצליח לעבור ליחידה קרבית. כמפקד היה נערץ מאוד על פקודיו.
במחצית נובמבר 1972, כשהשתחרר משירות החובה החל ללמוד הנדסת תעשייה וייצור בטכניון בחיפה. הוא הספיק ללמוד סמסטר אחד בלבד עד שפרצה המלחמה. במלחמת יום-הכיפורים שירת כמפקד מחלקת-שדה ברמת הגולן. ביום י"ד בתשרי תשל"ד (10.10.1973), נפגע ונפל בקרב כאשר הסתער בראש מחלקתו על כוח סורי באזור חושנייה. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בהר-הרצל. השאיר אחריו אב, אם ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סרן.
לזכרו כתבה רעיה בלטמן שיר, שפורסם בעיתון "הארץ שלנו".