בן ברוך ולאה. נולד ביום ב' באדר א' תש"ו (3.2.1946) בקיבוץ ניצנים. בהיותו בן שנתיים פרצה מלחמת-השחרור. קיבוץ ניצנים עמד בפני התקפות של כנופיות ערביות מזוינות במשך חודשים רבים. כשפלשו המצרים מדרום ותקפו את הקיבוץ, נתקבלה הוראה לפנות את כל ילדי הקיבוץ לבאר-טוביה. היה זה יומיים לאחר הקמת מדינת ישראל. בן שנתיים היה יוחנן כאשר פונה, על כתפי אמו, לבאר-טוביה (אביו של יוחנן היה כל אותה עת בטיפול רפואי בארצות-הברית, בשל נכות מימי שירותו בצבא הבריטי). לאחר תום המלחמה החליטו חברי הקיבוץ (ואמו ביניהם) לייסד נקודה חדשה ליד המשק ההרוס, בקרבת כפר הנוער ניצנים. המשפחה שהתה בקיבוץ במשך ארבע שנים. באוגוסט 1950 עזבו בני המשפחה את הקיבוץ ועברו לגור במגדל, שהייתה אז חלקה הערבי של אשקלון – שם גרו במשך שנתיים. לאחר מכן עברה המשפחה לשכונת אפרידר באשקלון. יוחנן סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי כתלמיד טוב והחל ללמוד בבית-הספר התיכון העירוני שבעיר. הוא הצטיין בלימודיו והיה תלמיד חרוץ ושקדן בלי שהוריו יוכלו לסייע בידו, כי הם היו עסוקים בעבודתם היומית בחנות. כאשר היה שב מבית-הספר נאלץ למצוא עיסוקים רבים ותחביבים עד שוב ההורים בשעות הערב, וכך הפך לנער עצמאי. תחביביו היו רבגוניים: איסוף מטבעות, בולים, תוויות של חפיסות גפרורים ועוד.
הוא גויס לצה"ל באוגוסט 1964 והוצב לחיל-השריון. גם בצה"ל הוא סלל את דרכו בהצלחה. הוא סיים קורס קצינים וחתם לשירות קבע בראשית אפריל 1967. את חברתו בחיים מצא יוחנן עוד בטרם שוחרר מהצבא והקשרים ביניהם נתהדקו עוד יותר לאחר-מכן. היא מצאה בו אדם לבבי, אופטימי וחייכן תמיד. בחור שקט היה, צנוע ורציני מאוד. אף פעם לא היו בפיו תלונות וטרוניות. תמיד היה אומר כי לכל תכלית אפשר להגיע מתוך סבלנות. מטבע ברייתו היה מוותר תמיד לזולת ובייחוד לרעייתו. הוא רצה שהיא תהיה מאושרת בכל. כאשר נולד הבן לא היה מאושר ממנו והוא נהג לטפל בו במסירות רבה כדי להקל על אשתו. שעות רבות היה מקדיש לשיפוצים בבית ולטיפוח הגינה והיה משוטט בעיר זמן רב עד שהשיג את מבוקשו. הוא אהב מוסיקה קלאסית ולימד את אשתו להאזין לה באהבה. את סודות הצבא העלים אפילו מאשתו והיה מסור לצה"ל בכל נימי נפשו. הוא החל ללמוד כלכלה באוניברסיטת בר-אילן, אבל לחץ העבודה הרב, שהכביד עליו, מנע ממנו ללמוד באופן סדיר. הוא הספיק לסיים שנתיים בלבד בהצלחה רבה, אבל בשנה השלישית כבר לא למד, בגלל עיסוקיו בצבא; לכן ביקש להשתחרר כדי שיוכל לעבוד וללמוד בצורה מסודרת. ביום כ"ט בתמוז תשל"א (22.7.1971) נפל בעת מילוי תפקידו בהיתקלות במארב. הוא הובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית בבית-הקברות באשקלון. יום לאחר נפילתו הוענקה לזכרו של רב-סרן יוחנן אבינח תעודת כבוד והוקרה מטעם המטה הכללי של צבא הגנה לישראל, בה כתוב בין שאר הדברים "יוחנן הקדיש עצמו להגברת כוחו של צה"ל ולטיפוח רוחו, כאשר טובת המדינה לנגד עיניו – – – זכרו יהיה נצור עמנו, יחד עם זכרם של כל גיבורי צבא הגנה לישראל".
לאחר נפילתו הוציאה המשפחה חוברת לזכרו הנושאת את השם "יוחנן;" ספרייה למדעי הטבע על שמו הוקמה בבית-הספר התיכון העירוני באשקלון בו למד; מדי שנה מוענק פרס על שמו לתלמיד מצטיין במדעי הטבע בבית הספר התיכון העירוני באשקלון.