בן חנה ואברהם (אדולף), נולד ביום כ"ו באייר תשכ"ב (30.5.1962) בירושלים. יגאל למד בבית-הספר היסוד "אחוה" שבבאר-שבע, והמשיך את לימודיו בחטיבת-הביניים ובבית-הספר המקיף, במגמה הומנית. את לימודיו התיכוניים הוא השלים בבית-ספר אקסטרני.
באוגוסט 1980 התגייס יגאל לצה"ל. הוא פנה בבקשה לשרת כחובש קרבי, אולם הוצב בחיל-השריון. אחרי סדרה של אימונים, התגלה יגאל כלוחם מסור ונועז. הוא עבר קורס מפקדי טנק, וביולי 1981 הועלה לדרגת סמל.
כשפרצה מלחמת שלום הגליל, היה יגאל בחוד יחידת טנקים שפרצה את ביצורי האויב לאורך החוף. ביום י"ח בסיון תשמ"ב (9.6.1982), ביום הרביעי של המלחמה, כשיחידתו פעלה ליד העיירה דאמור, במבואות ביירות, פגעו הסורים בטנק שלו. הטנק התחיל לבעור, ויגאל עם צוותו נטשו אותו ועלו על נגמ"ש של חיל-הרגלים, שהיה במקום. גם הנגמ"ש נפגע באש הסורים. יגאל קרא לחבריו להימלט ולמצוא מחסה, ובעצמו נשאר ליד המקלע כדי לחפות על חבריו. הוא לחם עד שנעלם והוכרז כנעדר.
כעבור כחודשיים, ביום 21.8.1982 החזירו מחבלים את גופתו של יגאל, שזוהתה על-ידי אנשי הרבנות הצבאית. הוא הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי בבאר-שבע. בן 20 שנים הוא היה בנופלו. יגאל השאיר אחריו הורים, שני אחים ואחות.
שר הביטחון אריאל שרון כתב עליו במכתב תנחומים למשפחתו: "יגאל היה מפקד טנק מן הטובים בגדודו. הוא היה אהוב על חבריו ומפקדיו. כמפקד הקפיד גם בזמנים קשים לטפל בחייליו ולדאוג לכל מחסורם".