בן מרים ואריה, נולד ביום כ"ג בטבת תשכ"א (11.1.1961) בפרדס חנה. הוריו, ניצולי מחנות ההשמדה באירופה, עלו לארץ אחרי המלחמה והשתקעו בפרדס חנה. בהיות דני בן שנה אחת, עברה משפחתו לגור בנצרת עלית, ושם הוא גדל והתחנך. דני למד בבית-הספר היסודי "חרמון", והמשיך את לימודיו בבית-הספר המקצועי על-שם משה שרת במגמת מסגרות מכנית. הוא היה פעיל בשבט "הצופים" המקומי, הרבה לסייר בארץ ולמד להכירה ולאהבה.
באוגוסט 1979 התגייס דני לצה"ל, ושירת בצנחנים. הוא עבר אימוני טירונות, קורס צניחה וקורס גלישה על צוקים והועלה תחילה לדרגת רב"ט ואחר-כך לדרגת סמל. בינואר 1981 סיים דני
קורס קצינים. הוא הצטיין בתפקידיו כמפקד וכמדריך, עד שבפברואר 1982 נפצע קשה בתאונת-דרכים. דני אושפז וחלפו שלושה חודשים עד שהחלים מפצעיו. עשרה ימים לפני שפרצה מלחמת שלום הגליל, הוא הוצב בחטיבת גולני. בגלל מצב בריאותו, לא הוצב דני כמפקד בחזית הקדמית, אלא כאחראי על מחלקת פינוי נפגעים.
ביום ג' בתמוז תשמ"ב (24.6.1982) היה דני עם יחידתו באיזור בחמדון בלבנון, כאשר פגז פגע בנגמ"ש שעליו פיקד. דני נהרג. בן 21 שנים הוא היה בנופלו.
אחרי שנהרג, הועלה דני לדרגת סגן.
הוא הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי בנצרת-עלית.
דני השאיר אחריו הורים ואחות.
שר הביטחון כתב עליו במכתב תנחומים למשפחתו: "סגן מנחם רוט נתן את חייו למען מולדתו. הוא שירת כמ"מ פינוי בגדוד חי"ר. היה מקובל ואהוד על חייליו ביחידה. מילא את המוטל עליו בלא דופי, וגילה תושייה רבה ודבקות במשימה לאורך כל הדרך".
מפקד חטיבתו כתב עליו למשפחתו: "דני מילא את המוטל עליו בלא דופי. הוא היה מקובל על חייליו ומפקדיו בחטיבה". גם מפקד יחידתו כתב עליו למשפחתו: "דני פיקד למופת על פינוי הפצועים תחת אש אכזרית של האויב. הוא גילה דבקות במטרה, אמינות, יעילות ודאגה לפצועים. רוח לחימתו ודוגמתו האישית ינחו את חיילי היחידה ומפקדיה".