בן אביבה וגבריאל, נולד ביום ה' בסיוון תש"ך (31.5.1960) בהרצליה, למשפחה ספוגה ערכי ציונות ואהבת הארץ. אמו שירתה בפלמ"ח והייתה קשרית בגדוד החמישי (גדוד "הפורצים"). אביו שירת בצבא הבריטי ונמנה עם ראשוני החיילים בחטיבה 7. דניאל החל את מסלול לימודיו בבית-הספר היסודי בנוף ים, וממנו עבר לבית-הספר "תיכון חדש" בתל-אביב, וסיימו בהצלחה. הוא היה נער עירני ופעיל בחברה. בזמנו הפנוי אהב דני לנגן על פסנתר להנאתו ולהנאת חבריו המרובים. דני היה חבר בארגון "הצופים" ונטל חלק בפעולות צופי הים בהרצליה-פיתוח. אין פלא אפוא, כי בהגיע שעתו להתגייס לצה"ל, הוא ביקש להתנדב לשייטת. אך עקב מחלת הקצרת, שסבל ממנה בילדותו, נמנע ממנו הדבר.
דני גויס לצה"ל במחצית יולי 1978, ונאמן לרוח שספג בבית הוריו התנדב לשרת בחיל-האוויר. הוא השתלם בכל הקורסים הנדרשים (לרבות קורס צניחה), והוסמך כטייס בחיל-האוויר הישראלי. בחיל מצא דני את מקומו, ולגאוותו על כנפי הטיס הכסופים לא היה גבול. בחיל-האוויר הוא פיתח מיומנויות חדשות, והצטיין בגלישה אווירית ובגלישה לים. שלושה שבועות אחרי שהוצב בטייסת חדשה, נראה מטוסו צולל לים בעת תרגיל גרירת מטרות.
סג"ם דניאל (דני) נפל בעת מילוי תפקידו ביום י"א בטבת תשמ"א (18.12.1980) והוא בן עשרים שנים. ביום ט"ו בטבת תשמ"א (23.12.1980) הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהרצליה. לאחר מותו הוענקה לו דרגת סגן. הוא השאיר אחריו הורים, שני אחים ואחות.
במכתב תנחומים למשפחה כתב מפקדו: "דני הגיע לטייסת עם חבריו לקורס, רק שלושה שבועות קודם לכן… בזמן הקצר הזה הספקתי להבחין בבחור האוהב להרגיש את טעם החיים, האוהב לטוס, ובעל דעה חדה וגלויה".
המשפחה הקימה לזכרו כמה מפעלי הנצחה: היא תרמה פסנתר לחדר המוסיקה על-שם דני, שהוקם בבית-הספר הממלכתי בנוף-ים; קרן התרבות אמריקה-ישראל (מפעל המלגות על-שם שרת) מעניקה מילגה לפסנתרן צעיר על שמו של דני; המשפחה תרמה למועדון השחמט בהרצליה ארון גביעים וציוד. מדי שנה מתקיימת במועדון תחרות-בזק בשחמט לזכרו של דני, בהשתתפות כ40- שחמטאים בעלי תארים לאומיים ובין-לאומיים. הגביעים והפרסים לזוכים הם תרומת המשפחה.