בן רבנו ורג'ינה. נולד ביום ד' באייר תרצ"ו (26.4.1936) באיזמיר שבתורכיה ועלה לארץ בשנת 1944 עם משפחתו, שהשתקעה בירושלים. דוד למד בבית-הספר היסודי "תלמוד-תורה בית אהרן" ובבית-הספר התיכון "מעלה" בירושלים. כבן למשפחה דתית היה דוד שומר מצוות בקפידה ומכבד מאוד את הדת ואת ערכיה. מאז הגיע ל"בר-מצוה" נהג לקרוא את פרשת השבוע בבית-הכנסת בקריית משה. כן היה קורא בתורה בבית-הכנסת של "בית חינוך עוורים" ובבתי-כנסת אחרים. הוא היה חבר בתנועת "הצופים" (שבט "משואות"), אהב את משחק הכדורגל והיה בעל כשרונות בתחום המוסיקה. הוא ניגן בכינור, בגיטרה ובמפוחית-פה והרבה להאזין למוסיקה קלאסית. דוד אהב לטפל בגינת הוריו, ובשאיפתו לשלמות וליסודיות השקיע מחשבה רבה במיקומם של כל אבן, פרח וערוגה בגינה. הוא הרבה לעזור לבריות, גם בעצה טובה וגם בממון, ועשה זאת מרצון ושלא על מנת לקבל פרס.
דוד גויס לצה"ל בנובמבר 1955. גם בצה"ל שאף לתרום ככל יכולתו ובתקופת שירותו פעל רבות, עבר קורסים מקצועיים רבים – קורס צניחה, קורס סיור, קורס חבלה ועוד, התנדב לפעולות מבצעיות שונות ומילא את תפקידיו לשביעות רצון מפקדיו. לאחר ששוחרר מהשירות הסדיר הקדיש את זמנו לטיפול בבני-נוער, לאו-דווקא נוער שוליים או בני-טובים משועממים. הוא הגיע אליהם והעסיק אותם בפעולות ספורט וגם בשיחות בעניינים שונים. ילדי-השכונה הקטנים, שהרבה להשתתף במשחקיהם, לסייע בהכנת שיעוריהם ונהג בהם כבגדולים – אהבוהו מאוד. הוא היה עליז, מחייך תמיד ובעל חוש הומור נפלא ואי אפשר היה לשבת במחיצתו בלי "להתגלגל מצחוק". עם זאת לא הקל ראש באחריות ותמיד עשה יותר מן המוטל עליו בכל שטח, בביתו ובחיק משפחתו, בכיבוד הורים ובכבוד האדם, בעבודה ובשירותו הצבאי. בתקופת שירותו במילואים, בחטיבה הירושלמית, היה הרוח החיה בגדודו ונטל על עצמו, לא פעם, את עול אימוני הגדוד. דוד התברך במרץ רב וזה חיפש לו פורקן בעבודה, בהתעמלות גופנית ובלימודים. הוא רצה ללמוד עוד ועוד, כדי להספיק לנצל כל רגע בחייו. במחצית נובמבר 1969 נקרא לשירות-מילואים פעיל. ביום א' בטבת תש"ל (10.12.1969), נפל בעת מילוי תפקידו והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. הניח אשה הרה ותינוק.