בן דליה ודן. נולד ביום א' בכסלו תשל"ג (7.11.1972) בהרצליה פיתוח. למד בבית-הספר היסודי השכונתי 'נוף ים'. אחרי-כן סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון 'קרית חינוך' בהרצליה. דגן היה תלמיד מצטיין וחניך בכיר באגודת צופי ים. ברבות הימים הדריך חניכים צעירים. במהלך לימודיו התיכוניים הכין עצמו נפשית וגופנית לגיבוש חובלים, ושאיפתו הגדולה היתה להיות קצין ים בחיל הים.
דגן גויס לצה"ל באמצע חודש מרס 1991 והתנדב לקורס חובלים כשהוא חותם על התחייבות לשרת בצה"ל במשך שש שנים, למרות שהיה "ילד שמנת" והיה ביכולתו ליהנות מחיי מותרות ברמה גבוהה לאחר שלוש שנות שירות בלבד. לאחר שעמד בהצלחה בגיבוש חובלים ולאחר הטירונות, התחיל את השלב הראשון בקורס.
הדבר הבולט ביותר אצל דגן היה חיוכו החם, הממזרי והכובש שהיה תמיד על פניו. דגן היה בעל חוש הומור, והיתה לו יכולת נדירה לאהוב ולהיות נאהב. כמו-כן היה בעל חוש צדק מפותח ורגישות למצוקות של אחרים, ועל כך אף זכה בשנת 1988 בתעודת הצטיינות מטעם עירית הרצליה, ביה"ס התיכון ומשרד החינוך והתרבות על עבודה מסורה בחונכות כשטיפל בבנו בן השש של אסיר משוחרר.
ביום ב' בסיוון תשנ"א (15.5.1991) נפל דגן בעת מילוי תפקידו והובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית בבית-העלמין בהרצליה. השאיר אחריו הורים ואח – דרור.
במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "בשירותו הקצר בקורס בלט דגן בשאפתנותו ורצונו להצליח עד תום. בכל עת שנדרש התנדב לבצע את המשימה האיכותית והקשה ביותר. יקירכם נשאר חקוק בזכרוננו כנער מוכשר ויפה נפש, שנקטף טרם הגשים את שאיפת חייו לשרת כקצין לוחם בחיל הים".