גד-אלכסנדר רוזנטל ז"ל

בן שמעון ואורזולה. נולד ביום ח' באב תש"ט (15.8.1949) בראשון-לציון. בהגיעו לגיל-הלימודים למד גד בבית-הספר "חביב" ולאחר שסיים את לימודיו בו למד בגימנסיה הריאלית בראשון-לציון. היה תלמיד חרוץ בלימודיו ומחונן כשרונות. בנעוריו היה מלא חדוות-חיים, נלבב ונעים שיחה. מיד לאחר סיום לימודיו התיכוניים גויס לצה"ל; זה היה באוגוסט 1967. בצבא נפתחו לפניו אופקים חדשים. הוא התחשל בכושר גופני וקרבי והצטיין במשימות בטחוניות. שירת בסיירת כאיש-קשר בסיני ובערבה. אף פעם לא התאונן על אימונים מפרכים וקיבל את הכל באהבה ובהבנה. תוסס היה, נועז ואמיץ. תמיד היה החיוך על שפתיו; זה היה חיוך מתוך אהבת-החיים. הוא אהב את הטוב, כי הוא טוב, וגם את הרע שבחיים אהב. גם כשהיה מתלונן לא היה החיוך מש מעל פניו; אותו חיוך היה לו בעת רוגז ועצבנות. לאחר גמר השירות הצבאי אמר להמשיך ולהשתלם במקצוע גפן-היין וללכת בדרך אביו, שהוא המנהל ביקב בראשון-לציון ויינן ראשי בו. אולם בשעת סיור אחד בצה"ל עלה על מוקש שהוטמן בדרך עפר באיזור באר-מנוחה ביום י' בשבט תשכ"ט (29.1.1969) נפצע ומת מפצעיו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בראשון-לציון. רק שבועיים לפני נפלו זכה באות הערכה ממפקדו על גילוי תושייה, יזמה ודביקות במטרה. בתמוז תש"ל התקיים מטעם המגבית המאוחדת בישראל טכס הקדשת "חורשת השלושה" ליד עין-יהב לזכר שלושת האלחוטאים – גד-אלכסנדר רוזנטל, עופר תשבי ויעקב ריינזילבר, שנפלו בשעת מילוי תפקידם בערבה. בין שאר הדברים ששיגר מפקד-היחידה להוריו במכתב תנחומיו אליהם כתב: "ליווינו את גדי זמן רב במשך שירותו ביחידתנו. והכרנו אותו כלוחם מהשורה הראשונה אשר קשיים לא הרתיעוהו – דוגמא נאה בחריצותו, מידת אחריותו ומהימנותו. מקובל היה על מפקדיו ורעיו והופעתו הנאה והמסודרת היתה מלאת קסם אישי תמיד. מותו של גד ז"ל מילא את לבנו ולב חבריו צער ויגון על אבדן חבר ולוחם, אשר בלבו הצעיר פעמו אהבת הבריות, העם והמולדת שבשליחותה מסר נפשו".