בת-חן, בת צביקה ואילת, נולדה בי"ג באדר ב' תשמ"א, (19.03.1981), ברעננה. גדלה בתל מונד, התחנכה בבית הספר המאוחד ביישוב והמשיכה לחטיבת הביניים ע"ש בן-גוריון בעמק חפר.
כבר בגיל צעיר גילתה כישרון כתיבה יוצא דופן. את יומנה הראשון החלה בת-חן לכתוב בגיל תשע, במלחמת המפרץ. ביומניה כתבה שירים, מחשבות וחלומות לעתיד. ביומנה האחרון, אותו החלה לכתוב בכיתה ז', ביטאה מחשבות והגיגים בנושאים שונים: השואה, הסכסוך הערבי-יהודי והציפייה לשובו של הנווט השבוי רון ארד. היומנים חושפים את עולמה הפנימי והעשיר, הרגיש ומלא הגוונים של ילדה-נערה מתבגרת.
בת-חן הייתה ילדה יפה, שברירית ועדינה, אך היו בה עוצמות, שבאו לידי ביטוי בכתיבתה. חבריה הרבים סיפרו שהייתה משעשעת, נבונה, סימפטית ובעלת אישיות מיוחדת במינה.
בחג הפורים, י"ג באדר תשנ"ו (04.03.1996), סמוך לשעה 16:00, פוצץ מחבל-מתאבד מטען, שנשא בתיק יד, בעת שעבר במעבר חצייה ברחוב דיזנגוף פינת רחוב המלך ג'ורג' בתל אביב, בכניסה למרכז הקניות והבילוי בדיזנגוף סנטר. בת-חן ושלוש מחברותיה הקרובות הגיעו לתל אביב באותו יום כדי לבלות שם את החג. בפיגוע נרצחו 13 בני אדם, בהם בת-חן ושתיים מחברותיה, הדס דרור ודנה גוטרמן.
בת-חן נהרגה בדיוק ביום הולדתה ה- 15 לפי התאריך העברי. היא הובאה למנוחת עולמים בבית העלמין בתל מונד, בהלוויה משותפת לה ולחברתה ליישוב, הדס.
משפחתה של בת-חן ייסדה עמותה להנצחתה. מדי שנה מתקיים ערב עיון לזכרה במכללת בית ברל, ובמסגרתו מוענקות שתי מלגות בשני תחומים המבטאים את רוחה של בת-חן: קידום השלום וטיפוח האוריינות.