ברוך (ברי), בן אסתר וליטמן, נולד ביום ז' באייר תשי"ד (10.5.1954) בחיפה. את לימודיו היסודיים סיים בבית-הספר "אורים" בקרית-אליעזר בחיפה. אחרי כן סיים את לימודיו התיכוניים בבית-הספר הריאלי בחיפה, במסגרת הפנימייה הצבאית. ברי, כפי שקראו לו הכל, היה תלמיד מצטיין בבית-הספר היסודי. הוא נטל חלק פעיל בכל הפעולות והיה חבר בועד התלמידים ודובר שלהם. בכיתתו נחשב למנהיג הכיתה, והיה אהוב על תלמידים ועל מורים כאחד. כשרצו חבריו לכיתה להתפאר בתלמיד מתלמידיה, היה ברי התלמיד. במשך כל שנות לימודיו נחשב ברי נער חושב ומגיב, שאינו מחשה למראה אי-צדק, שואל שאלות, מתעניין ואף מתווכח ומשכנע בדרך המיוחדת לו – בחיוך וללא כל רוגז. ברי בחר ללמוד בפנימייה הצבאית בעקבות מלחמת ששת הימים, שהשפיעה עליו ביותר. כבר בגיל צעיר אהב לשמוע סיפורי גבורה, והגיבורים התנ"כיים הנערצים עליו היו שמשון ודוד המלך במלחמתו נגד גלית. משלמד לקרוא הקדיש שעות ארוכות לקריאה, ובעיקר אהב לקרוא על גיבורים וגבורה בעם היהודי. משהתבגר החל להתעניין בספרות צבאית מכל העולם, והרבה לקרוא על כלי-נשק, על חומרי נפץ, על מטוסים ועל טנקים. בתקופת הלימודים בבית-הספר היסודי היה ברי חניך בתנועת "הנוער העובד והלומד", השתתף בכל הפעולות, הטיולים והמחנות, שאהב במיוחד, וברבות הימים היה אף מדריך נוער. מילדותו היה ברי מבוגר משאר חבריו. היה בעל אידיאלים נשגבים וידע מה הוא רוצה. לכן בחר ללכת לפנימייה הצבאית והיה שלם לגמרי עם בחירתו. בהיותו בן ארבע-עשרה שנה עזב ברי את הבית ונכנס למסגרת צבאית סגורה, אולם מעולם לא התלונן והכל נראה לו טוב ויפה. שאיפתו העיקרית הייתה להצליח בלימודים ובתחום הצבאי ולהיות בין הראשונים, ואמנם סיים את הפנימייה הצבאית כחניך המצטיין במחזורו. הוא היה תלמיד לדוגמה ואיש מהמורים ומהמדריכים בפנימייה לא השמיע דבר ביקורת נגדו. הצלחתו הרבה בשני התחומים נבעה מכוח רצונו העז, ומכושר הסבילות וההתמדה שניחן בהם. ברי היה חבר טוב, ותמיד היה מוכן לעזור לכל אדם ולארח את ידידיו בביתו. הוא התנדב לכל עשייה, והמדריכים בטחו בו ונתנו לו להדריך את החמישיות במשך תקופה ארוכה. בחירתו כחניך המצטיין התקבלה על דעת הכל ללא עוררין. ברי היה מנהיג מטבעו, שדעתו התקבלה ברצון – אך יחד עם זאת היה סובלני, ומוכן תמיד לקבל את דעת הזולת ולכבדה. לסיום הלימודים בפנימייה הכין ברי עבודת גמר בבוטניקה, והיה החניך הראשון בפנימייה הצבאית ששוחרר מבחינת בגרות בזכות עבודת הגמר. נושא העבודה היה בעיות במחזור החיים של ינבוט השדה.
ברוך גויס לצה"ל בראשית נובמבר 1972 והתנדב לחיל השריון. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס צניחה ובקורס מפקדי טנקים, הוצב בתפקיד מש"ק טנק ביחידת שריון. הוא הצטיין במילוי תפקידיו ונשלח לקורס קצינים. הצבא היה לגבי ברי המשך ישיר ללימודיו, והוא הצטיין גם במסגרת זו, ולא שינה מהתנהגותו. מעולם לא היו לו בעיות משמעת, והוא שימש מקור גאווה למפקדיו. בכל התפקידים שעשה, ניכר בידע המקצועי שלו ובלחימה הצטיין באומץ-לב למופת. במלחמת יום-הכיפורים השתתף ברוך בקרבות הבלימה נגד המצרים בחזית סיני. ביום כ' בתשרי תשל"ד (15.10.1973) נפגע ברי ונהרג בקרב באזור "החווה הסינית". כשבועיים אחרי-כן נמסרה למשפחתו הודעה כי הוא נעדר, ובמשך ארבעה חודשים הייתה המשפחה שרויה בדאגה ובחששות, בתקווה ובריצות. לימים נמצאה גופתו והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בחיפה. השאיר אחריו הורים ואח. לאחר נופלו הוענקה לו דרגת סגן-משנה וכן הוענק לו ציון-לשבח מטעם הרמטכ"ל, במשכן הכנסת בירושלים "על גילוי רוח התנדבות, אומץ-לב ודבקות במשימה". ברוך וחבריו לטנק היו בין הראשונים בשדה הקרב. בליל כל-נדרי התארגנו כצוות והכינו את הטנק ולחמו בו עשרה ימים רצופים, עד ליל הפריצה. לפי דברי מפקדו, נפצע ברוך בידו מרסיס אך סירב ללכת לעורף לטיפול. למחרת בבוקר הסתבר כי התפתח זיהום בפצע וידו התנפחה, אך כשהציעו לו עוד הפעם ללכת לטיפול רפואי, סירב והמשיך להילחם. רצון זה להמשיך ולהילחם לצד חבריו היה אחד מדפוסי התנהגותו במשך כל ימי הלחימה. הוסיף מפקדו ואמר: "תמיד אזכרנו כלוחם ללא חת, שאינו ירא קרב".
פרס לימודים על-שם ברוך ז"ל מוענק כל שנה בבית-הספר הריאלי בחיפה לתלמיד הפנימייה הצבאית המצטיין בלימודי המדעים המדוייקים; בעיתונים "הארץ" ו"מעריב" פורסמו כתבות על גבורתם של ארבעה חברים, וביניהם ברי, שהיו צוות של טנק אחד בזמן המלחמה ונפלו בקרב.