בן אביבה ושמעון, נולד ביום א' בחשוון תשי"ט (15.10.1958) בארצות-הברית. את ארבע השנים הראשונות של לימודיו עשה אריה בישיבה בניו-יורק. בשנת 1968 עלתה המשפחה לארץ, ואריה עבר למסלול לימודים חילוני בבית-הספר היסודי בסביון, הוא המשיך ללמוד בבית-הספר התיכון עירוני ט' ביד אליהו, במגמה ריאלית. אריה היה חבר בתנועת "הצופים", ולאחר זמן היה למדריך בתנועה. כעולה חדש, הוא השתדל להידמות לחבריו ה"צברים" ואפילו מבטאו לא היה זר. אריה היה אהוב מאוד על כל חבריו, בשל תכונותיו האישיות הנפלאות. הוא אהב את הארץ והבין, למרות שלא נולד כאן, שישראל היא המדינה היחידה בעולם השייכת לו כיהודי, שכאן ביטחונו, וכאן הביטוי האמיתי לזהותו. נאמנותו למולדת החדשה הייתה מעל לכול. שלא כבוגרי תיכון אחרים בישראל, עמדה לפני אריה הברירה להמשיך בלימודי הרפואה בארצות- הברית או להתגייס לצה"ל. למרות הלחצים השונים שהועלו עליו, הוא החליט בלא היסוס להתגייס לצה"ל, לאחר שלא התקבל לעתודה האקדמאית כאן על חודה של נקודה אחת.
אריה גויס לצה"ל בנובמבר 1976, והוצב בחיל-השריון. במשך שירותו הוא הגיע לדרגת סרן, היה מפקד מחלקת טנקים ואחרי כן שירת כקצין מבצעים בגדוד. אריה הדגיש תמיד שהשנים בשירות הוסיפו לו זוויות ראייה חדשות, תחושת בגרות והשתתפות במאמץ המשותף להגנת המדינה השייכת לו, והוא לה. ביחידתו היה אריה דמות יוצאת דופן, הוא פתר בעיות בקור רוח, בשקט נפשי ובמחשבה יסודית. תמיד הוא היה נכון לסייע לרעיו ולפקודיו במעשה ובמחשבה. הוא קיבל החלטות בצורה סמכותית שקטה ובוטחת, נטל על כתפיו את האחריות הכבדה, ושימש דוגמה אישית לחיילי הגדוד ולמפקדיו.
בסוף השירות הגיש אריה בקשה לכל האוניברסיטאות להתקבל ללימודי רפואה, ושבועיים לפני נופלו קיבל תשובה חיובית מכל המוסדות שפנה אליהם.
אריה נפל בעת מילוי תפקידו, ביום כ' בשבט תש"ם (7.2.1980), בדרך לפעולה בלבנון. הוא הובא למנוחת עולמים בבית-הקברות הצבאי בקריית-שאול. בן 21 שנים הוא היה בנופלו.
אריה השאיר אחריו הורים, שני אחים ואחות.
במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב מחנכו בבית-הספר התיכון עירוני ט': "אריה היה שונה, הוא היה אחר, יותר יפה, יותר גבוה, יותר רחב, יותר מוכשר, יותר מתמיד, יותר דייקן, מנומס יותר, אדיב יותר, שקט יותר, פעיל יותר, חושב יותר, מתעמק יותר, ועל הכל, עניו יותר".
במכתב תנחומים למשפחה, כתב מפקדו: "דרך חייו תשמש לנו כנר וכדרך חיקוי וחינוך לדורות של לוחמים".