בן בנימין ונעמי. נולד ביום כ"ה בשבט תש"י (12.2.1950) ברמת גן. למד בבית הספר היסודי "אורה" שבעירו ולאחר שסיים את לימודיו בו למד את מקצוע המכשירנות והמכניקה העדינה בבית הספר של תע"ש; קיבל מדליון כמצטיין. היה חבר בתנועת "הנוער העובד והלומד". השתתף בארבע מצעדות ארבעת הימים מטעם תע"ש והגדנ"ע ובלט בכל הפעולות אשר בהן השתתף. בכל חופשה ושעת פנאי היה מתנדב, ללא קריאה, לעבודה בקיבוצים ובישובי ספר. כהוקרה לאישיותו קיבל את "מגן ההגינות" של תע"ש לשנת 1968-1969. תמיד היה עליז והיה מרכז חברתו בכתיבת פזמונים.
בתחילת נובמבר 1968 גויס לצה"ל והוצב לחיל החימוש. בשעת שירותו זיכתה אותו יחידתו בפרס ייעול, על תרומתו לייעול ולחיסכון, בהציעו "מכשיר לייצור שקיות פוליאטילן לסיליקגל". למרות הצלחתו בחיל החימוש, לא מצא סיפוק בעבודתו והתנדב לסיירת, אף על פי שמפקדיו הפצירו בו שימשיך בתפקידו הצבאי בחיל, כי הוא דרוש להם ביותר. הוא היה מסור ביותר להוריו ולמשפחתו ובעל מידות תרומיות. הוא נהג להתחלק עם חבריו – ובייחוד עם מעוטי היכולת, אשר להם היה עוזר בכסף. מוריו, מחנכיו, מפקדיו ופקודיו, העידו עליו שהיה טוב ומיטיב לכל, מבצע ביעילות ובכישרון כל דרישה, הוראה או פקודה, לשביעות רצונם של הממונים עליו. ביום ב' בטבת תשל"א (30.12.1970), נפל רב"ט אריה בעת מילוי תפקידו, בנאות הכיכר שבערבה. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול.
מפקד יחידתו שלח מכתב תנחומים להוריו ובו כתב, בין היתר: "אריה היה מבין ותיקי היחידה ומבחירי חייליה, אשר הצטיין באחריות ובמסירות ובאהבתו לעזור לזולת בכל תנאי, דבר שהקנה לו מכרים וידידים רבים בין חיילי היחידה. אריה בלט בנועם הליכותיו ונימוסיו, והיה ממושמע וביצע את כל אשר הוטל עליו, על אף תפקידו הקשה, שחייב עבודה בשעות לא שיגרתיות, בנסיעות מרובות ובתנאי סיכונים לא קטנים".
זכרו הועלה בחוברת "הצופים" של בית הספר 'אורה', שהוצאה לאור על ידי צופי רמת גן; בבית הספר אורה הוקמו ספרייה וחדר עיון לזכר הנופלים ובו מונצח גם אריה.