בן ברכה ומישאל, נולד ביום ט' באייר תשכ"ד (21.4.1964) בתל-אביב. ארז למד בבית-הספר היסודי "גבעת השלום" בשכונת קריית שלום. הוא המשיך את לימודיו ב"גימנסיה הרצליה". ארז היה חניך ומדריך בשבט הצופים "אופק" שבשכונת "למד". על תרומתו כמדריך בצופים סיפרו חבריו: "הפעולות שהעביר היו תמיד על רמה. היה בו קסם אישי, ולכל חניך העניק יחס אישי, לכן הכול אהבו אותו. הייתה לו גישה להדרכה. כל קבוצה שלקח לידיו גדלה פתאום, נוספו לה חניכים. השבט היה סם-חיים לארז. הוא לבדו הוציא מחנה קיץ, דבר הדורש כשרון ויכולת רבה. היה בו משהו קסום ומושך. השקיע רבות בצופים, בגרעין, בצבא, ועם היותו מבדר, היה רציני".
בנוסף על פעילותו בשבט "הצופים", השתתף ארז בתוכניות חברתיות ותרבותיות בגימנסיה. הוא התנדב לשירות במגן-דוד-אדום ובמשמר-האזרחי, ומגיל צעיר ביותר טיפל בקשישה ערירית ובנכה-צה"ל ב"בית-הלוחם". על פעילותו זו קיבל ארז את פרס האזרחות הטובה בגימנסיה הרצליה.
כשהגיע מועד גיוסו לצה"ל בשנת 1982, הצטרף ארז לגרעין "זהב" בקיבוץ רעים. הוא סיים את אימוני הטירונות והועבר ללבנון, לגדוד שעסק בביטחון שוטף. מפקד יחידתו כתב על שירותו בצבא: "הוא התנדב לנח"ל, בראותו את השילוב בין המגל והחרב. עם הגרעין עבר את הטירונות, והחל את פרק הביטחון השוטף. ארז שירת נאמנה ובמסירות רבה במסגרת היחידה". מפקדיו בגדוד ציינו אותו כ"חייל מסור, אהוד על חבריו, התבלט כחייל השש לעזור לחבריו בכל עת, בעל כושר ארגון ומנהיגות".
ביום כ"ט באייר תשמ"ג (11.5.1983), בעת פעולות מיקוש של כוחות צה"ל בבקעת הלבנון, מזרחית לכפר מנצורה, היה ארז ביחידת אבטחה. הוא נפגע מאש מחבלים ונהרג.
ארז הובא למנוחות בבית-הקברות בקריית שאול. הוא השאיר אחריו הורים, שני אחים ואחות. בן 19 שנים היה ארז בנופלו. חבריו בגרעין "זהב" הוציאו לאור ספר לזכרו ולזכר חברו בגרעין, שנפל באותו זמן.