אמתי, בן בתיה ודוד, נולד ביום כ' בניסן תשי"ב (15.4.1952) בחיפה. הוא למד בבית הספר היסודי "ארלוזורוב" בקרית-חיים, וסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון בקרית-חיים במגמה הריאלית. הוא היה תלמיד מצטיין, ובבית הספר היסודי "קפץ" כיתה, ולכן גם סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון בגיל שבע עשרה. אמתי היה בעל נטיות מוזיקליות וניגן במספר כלים. תחילה ניגן בכלי פריטה: מנדולינה, מנדולה, ומנדוצ'לו ואחרי כן למד בקונסרבטוריון למוסיקה לנגן בקלרנית. אהבתו הגדולה הייתה החלילית, שממנה לא נפרד גם במשך שירותו הצבאי, באימונים ובצניחות, ואף למלחמה לקחה אתו. חבריו זוכרים כיצד ברגעים קשים של מתח ואימונים היה אמתי מעודדם ומשפר את מצב רוחם בנגינתו. אמתי חונך לאהבת עם ישראל וארץ ישראל. הוא היה חבר בתנועת הנוער "השומר הצעיר", וכחבר פעיל שימש כמדריך בתנועה עד לגיוסו.
אמתי התנדב לצה"ל לפני זמנו, בסוף אוקטובר 1969, כדי שיוכל להיות יחד עם חבריו ועמם הצטרף לגרעין "משב" שאמור היה לצאת להגשמה לקיבוץ געש, ואתם התנדב לנח"ל המוצנח. הוא עשה את הטירונות ואת האימון הבסיסי בגדוד של חיל הצנחנים ולאחר שסיים קורס צניחה, זכה לענוד כנפי צנחן. אחרי הטירונות בחר ללכת לקורס לחובשים קרביים, כדי שיוכל להגיש עזרה לזולת בעת הצורך. בתקופת שירותו בצה"ל שילב עבודה חקלאית בהיאחזויות נח"ל בפעילות מבצעית, שאת מרביתה עשה כחובש קרבי. הוא השתתף בפשיטות ובפעולות קרביות, שערך צה"ל בדרום לבנון ובאזור ה"פתח-לנד". בתקופת השל"ת היה בהיאחזויות הנח"ל "צופר" ו"גשור" והיה שותף הן לעבודה בענפי המשק והן לפעילות הבטחונית, שהיתה כרוכה בהשתייכות למסגרת הנח"ל.
בסוף נובמבר 1972 שוחרר אמתי מהשרות הסדיר והוצב ליחידת מילואים של חיל השריון. הוא שימש כחובש קרבי בגדוד סיור משורין. ביחידה זו נקרא לתקופה של שירות מילואים. לאחר ששוחרר מהשירות הסדיר שימש כמורה למתמטיקה בקיבוץ געש, ואולם שאיפתו לרכוש ידע ולהעשיר את השכלתו, הביאה אותו לכלל החלטה לעזוב את הקיבוץ. הוא עמד בהצלחה בבחינות הכניסה לטכניון והתעתד להתחיל את לימודיו בשנת הלמודים תשל"ד, בפקולטה להנדסת תעשייה וניהול. יחד עם חגית, חברתו מספסל הלמודים, עמד להקים משפחה ולבנות בית בעיר חיפה, אולם תכניותיו הרבות לא נתממשו והוא נלקח מעם האהובים עליו כשהוא אך בתחילת הדרך והותיר אחריו חלומות שרקם ושאיפות שלא הצליח להגשים. במלחמת יום הכיפורים השתתפה יחידתו בקרבות הבלימה וההבקעה נגד המצרים בסיני. אמתי טיפל בנפגעים וסייע לחלץ פצועים תחת אש כבדה ולהעבירם ליחידות הפינוי שבעורף הכוחות הלוחמים. ביום כ' בתשרי תשל"ד (16.10.1973), היה בנגמ"ש ובו פצועים שפונו משדה הקרב לעורף. תוך כדי נסיעה נפגע הנגמ"ש מאש האויב ואמתי נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחיפה. השאיר אחריו הורים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי.
במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "אמתי ז"ל נטל חלק בקרב ההבקעה להקמת ראש גשר בגזרה המרכזית של תעלת סואץ ונפל ביום 16 באוקטובר 1973. מעשיו וכושר התמדתו במלחמה ארוכה זו שמשו לנו, חבריו, מקור לכוח. אמתי היה אהוב ומקובל על חבריו ועל מפקדיו. אבדתכם היא גם אבדתנו".
חבריו לגדוד הוציאו לאור חוברת ובה סיפור לחימתו של הגדוד במערכה זו וכן דברים על דמותו של אמתי.