אלעזר (אלי), בן מרתה ודוד, נולד ביום כ"ה בתשרי תשי"ב (25.10.1951) בירושלים. הוא למד בבית-הספר היסודי-דתי "לדוגמא" על-שם עוזיאל בירושלים, ואחרי-כן המשיך לימודיו בבית-הספר התיכון-דתי "הימלפרב" בירושלים, במגמה ההומנית. אלעזר היה תלמיד שקדן בבית-הספר היסודי וזכה בציונים מעולים. הוא היה ילד ממושמע ועצור, ועם זאת היה מעורב בכל האירועים במסגרת בית-הספר. בבית-הספר התיכון הצטיין בלימודיו, במיוחד במתמטיקה, וזכה להוקרת מוריו. מנעוריו היה פעיל בגדנ"ע ובמלחמת ששת הימים סייע כאלונקאי בבית-החולים "שערי צדק" בירושלים. הוא היה חבר בתנועת "הצופים הדתיים" והשתתף בכל הפעולות החברתיות במסגרתה ובטיולים ברחבי הארץ. בין חבריו נודע כאמיץ, פעלתן וחבר טוב ולפיכך היה מקובל על חבריו הרבים בבית-הספר ובתנועת הנוער. אלי היה בחור גבוה וחסון, בעל שער בלונדי ועיניים ירוקות. הוא הרבה בפעילות גופנית, התעניין בספורט, ובעיקר היה חובב שחייה וכדורסל. כמו כן ניגן במפוחית-פה. הוא התכונן ללמוד כלכלה וסטטיסטיקה באוניברסיטה העברית בירושלים אחרי שיסיים את שירותו הסדיר.
אלעזר גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1970 והתנדב לחיל הצנחנים. לאחר הטירונות השלים קורס צניחה והוצב בסיירת מהוללת בתפקיד רובאי. לאחר שהשתלם בקורס מ"כים ובקורס מש"קי מקלעים, שזכה בו בציון גבוה מאוד, שירת בתפקיד מש"ק מקלענים בפלוגת רובאים. הוא השתתף עם יחידתו במארבים ובמרדפים בבקעת-הירדן ובסיורים בחברון ובעזה. כן השתתף בפעילות מבצעית ברמת-הגולן. חוסנו וכושרו הגופני ורצונו העז עמדו לו במבצעים הקשים שהשתתף בהם. בתעודת השחרור שלו צוין שהוא "מילא את תפקידו לשביעות רצון מפקדיו".
לאחר שסיים את שירותו הסדיר, הוצב אלעזר לשירות מילואים בגדוד צנחנים, וחזר לחיים אזרחיים. הוא התקבל ללימודים במכינה של האוניברסיטה וסיים בהצלחה את לימודיו הקדם-אקדמיים. עשרים יום לפני שפרצה מלחמת יום-הכיפורים נשא אלי לאישה את חברתו מתנועת הנוער, והם הספיקו רק לבלות "ירח דבש" בנהריה. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים, נקרא אלעזר ליחידתו. כנהג-מקלען השתתף עמה בקרבות הבלימה נגד הסורים ברמת-הגולן ולחם במובלעת. ביום י"ח בתשרי תשל"ד (14.10.1973), נפגע ונהרג בהפגזה ארטילרית על ציר "יאיר", מפגז שפגע במחפורת, שם היה הזחל"ם שלו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בהר-הרצל. השאיר אחריו אישה, הורים ושני אחים תאומים. בנופלו הייתה דרגתו סמל.
הוריו תרמו לזכרו ספר תורה לבית-הכנסת שבו התפלל; האוניברסיטה העברית הוציאה לאור ספר בשם "נזכור", לזכר בוגריה שנפלו במלחמה, ובו כלולה רשימה על אלעזר.