בן מישל ודודו. איתן נולד ביום י"ח בניסן תשנ"ד (30.3.1994) בתל אביב. אח צעיר של שקד ונועה.
כבר בגיל עשרה חודשים למד איתן לרוץ, כאילו דילג על שלב ההליכה. הוא סירב לישון במיטת תינוק והתעקש לישון במיטת הנוער של אחיו שקד או להשתחל למיטת הוריו ולישון ביניהם.
כשהיה איתן בן שנתיים, סיפרו בני המשפחה, יצא עם הכלבה קוֹיָה לטיול באמצע הלילה. הוריו חשו בהיעדרו ואיתרו אותו. בעקבות זאת הותקנה בבית מערכת התרעה המודיעה על פתיחת דלת הבית, משום שאיתן לא התקשה בפתיחת מנעולים וחששו שיחמוק שוב החוצה לבדו.
איתן גדל והתחנך בהרצליה. הוא תואר כילד חם, מלא אנרגיה ומצב רוח טוב, שובב, לא נח לרגע ופעיל מאוד. הוא היה חכם, התעניין בכול, היה סקרן, שאל וחקר עד הפרטים הקטנים. הוא היה החלטי ובטוח בעצמו וידע את הדרך המתאימה לו. מגיל צעיר מאוד היה מנהיג ומוביל, וכל ילדי הגן הלכו בעקבותיו.
איתן למד בהרצליה בבית הספר היסודי "נוף ים". לקראת חטיבת הביניים הוא התקבל לתוכנית מיוחדת לספורטאים בחטיבת הביניים "בן-גוריון" שבעיר בשל הכישרון שהפגין בכדורסל, אך שבוע לאחר תחילת הלימודים בכיתה ז' החליט ללמוד בחטיבת הביניים "סמדר" שבה למדו חבריו.
את לימודי התיכון עשה איתן ב"תיכון חדש הרצליה" והיה תלמיד מצטיין. הוא למד במגמת חינוך ימי, ובמסגרת זו עסק בשיט מפרשיות, באופנועי ים ובניווט ימי וחופי.
מנהל בית הספר, יעקב נחום, סיפר, "באיתן הייתה טבועה ערכיות של נתינה והתנדבות. איתן היה מקובל ואהוב על חבריו וכמו תלמידים רבים, גם היה עושה מעשי קונדס. תמיד הוא רצה לתת ולהתנדב והיה עושה זאת בכל מקום שאפשר … לא פעם יצא לנו לדבר והוא סיפר שהוא רוצה להתנדב לקרבי, וזה היה מאוד חשוב לו".
איתן היה אתלט וספורטאי חסון ושרירי. הוא שחה והצטיין בכדורסל, כאמור, וכן נהג לשחק עם אביו כדורעף. איתן ייצג את בית הספר בתחרויות קפיצה לרוחק וקפיצה לגובה וזכה בפרסים. עם זאת, הוא היה צנוע ולא התפאר בהישגיו, ולבני משפחתו נודע עליהם רק במקרה.
המוזיקה הייתה חלק ממה שאיתן ספג בבית מבני משפחתו. הוא למד לנגן בגיטרה בעצמו בעזרת האינטרנט והגיע לרמה גבוהה. הוא אהב להאזין למגוון סגנונות מוזיקליים – רוק קלאסי, רוק עכשווי, רוק כבד, מטאלקור, רגאיי, דאבסטפ והיפ הופ וידע לחקות זמרים בסגנון מזרחי ולהצחיק את סובביו.
לאיתן היה כישרון בישול, והוא הצליח להכין ארוחת גורמה אף ממצרכים בסיסיים. משפחתו של איתן חיכתה לתבשיליו המופלאים. אפילו כשהיה ילד והיה מכין כריכים, היו כולם חושקים בהם. הוא גם אהב לאכול וניצל כל הזדמנות לאכול בבתי חבריו.
לאיתן היה חוש אסתטי מפותח, והוא הקפיד להתלבש בטוב טעם.
איתן אהב מאוד את הים – אהב לרבוץ על החוף, להשתעשע בחול, לשחק במטקות ולעשות תרגילי אקרובטיקה.
דודו, אביו של איתן, סיפר שהצד החזק של בנו היה אנשים, "עם כל אחד מצא את השפה, את הגישה, את המילה המצחיקה. היכולת שלו להתאים את עצמו לסביבה הייתה מדהימה, אבל יחד עם זה גם להיות הוא, הוא עצמו".
בימי חול היו איתן ואביו נפגשים לארוחת צוהריים משותפת, ובבוקרי יום שישי נהגו איתן ובני משפחתו להיפגש לארוחה משפחתית בבית קפה כדי לחלוק את חוויות השבוע. בימי שישי אחר הצוהריים הם נהגו להתאסף בסלון ולצפות יחד בסדרות טלוויזיה. איתן היה ממונה על הכיבוד.
ביום 21.11.2012 התגייס איתן לצה"ל. הוא שירת כלוחם בגדוד "שחם" (931) בחטיבת הנח"ל. בהמשך עבר קורס מ"כים (מפקדי כיתה). איתן היה ערכי מאוד, אוהביו הדגישו שתמיד התנהג כ"מֵענְטְשׁ" (בן אדם) ודיבר עם כל אחד בגובה העיניים. הוא נהג להוציא את הגיטרה אחרי פעילות, והחיילים האחרים התיישבו סביבו ושרו לקול נגינתו.
בריאיון לעיתון הצבאי "במחנה" ביולי 2014, זמן קצר לפני נפילתו, סיפר איתן על השתתפותו במבצע "שובו אחים" שהתקיים כמה שבועות קודם לכן בגדה המערבית: "יצאנו למעצר בתנועה רגלית לתוך מחנה הפליטים, המחנה עצמו בנוי כמו מבוך, המון סמטאות צרות ברוחב מטר וחצי. במקום כזה השליטה בכוח היא יותר בעייתית וההליכה מסוכנת כי התושבים זורקים אבנים מהגגות בזמן שכולם מצטופפים. צה"ל לא מרבה להיכנס למחנות פליטים בזמן צום הרמדאן על מנת לכבד אותו, אבל הרגישות של המצב הכריחה אותנו. אומנם נכנסנו בשקט, אבל לאט-לאט אנשים קלטו אותנו והתחילו להתארגן עד שנוצרה הפרת סדר של עשרות אנשים מחוץ לבית המבוקש. הם החלו לזרוק אבנים, זכוכיות ובקבוקי תבערה, ואנחנו השתמשנו באמצעים לפיזור הפגנות … לבסוף עצרנו את החשוד".
רב-סרן גלעד פסטרנק, מפקד הפלוגה של איתן, סיפר באותו הריאיון שאיתן, בתפקידו בכלל ובאופן ספציפי באירוע זה, הגיב בצורה ראויה ובלט בפיקוד על כיתתו.
בחודש יוני 2014, סמוך לימי מבצע "שובו אחים", התגבר ירי רקטות מרצועת עזה לישראל, ובעקבות כך יצאה ישראל למבצע "צוק איתן" נגד החמאס באזור עזה. המבצע החל ב-8.7.2014 בהפצצות מן האוויר, וכעבור תשעה ימים החלה כניסת כוחות קרקע של צה"ל לרצועת עזה כדי לפגוע במוקדי הירי, לאתר ולהרוס מנהרות לחימה שמובילות לישראל ולפגוע בתשתיות הטרור של ארגון חמאס. משימות אלה בוצעו עד תום המבצע בסוף חודש אוגוסט.
לפני שיחידתו נכנסה לעזה כתב איתן לחבריו הודעה בטלפון הנייד: "לוקחים לי עכשיו את הטלפון. בלי לפרט יותר מדי זה כנראה קורה. אוהב אתכם".
סמל איתן ברק נפל בקרב במבצע "צוק איתן" ביום כ' בתמוז תשע"ד (18.7.2014). במהלך פעילות מבצעית בעיירה בית חאנון שבצפון רצועת עזה, פעילות שנועדה להשתלט על מרחבים חקלאיים שמהם נורו טילים רבים לשטח ישראל, נפגע איתן באורח קשה בחילופי אש. לאחר שפונה במסוק לבית החולים ברזילי באשקלון, קבעו הרופאים את מותו. איתן הוא החלל הראשון במבצע "צוק איתן".
איתן היה בן עשרים בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהרצליה. הותיר הורים, אח ואחות.
אחרי נפילתו הועלה איתן לדרגת סמל-ראשון.
במלאת שלושים לנפילתו ספד לו מפקד הפלוגה, רב-סרן גלעד פסטרנק: "היית המצפן המוסרי של הפלוגה מתוך ערך כבוד האדם שהיה חשוב לך, לא משנה אם הוא היה חייל, אזרח, לוחם. בחודש האחרון אתה נמצא בלב של כל אחד ואחד מאיתנו בכל דקה ובכל שנייה. אתה תהיה בלב שלנו כל החיים ואנחנו מאוד מתגעגעים אליך בפלוגה".
לבקשת יוסי, חבר של איתן, כתבו אביה שושני ונטלי דדון שיר לזכרו של איתן, "ילד איתן". אייל מזיג הלחין, והזמרת ריטה שרה: "כשתצא מהדלת, כשתחלוף על פניי / אל תשכח להשאיר קצת ממך על בגדיי / אנשק את ראשך החושש / מי יודע אם עוד ניפגש. // בוא הביתה יקר שלי כבר מאוחר / ילד שלי וחייל של כולם / הלוואי והיית נשאר רק שלי / ולא עוד גיבור בעולם. // בוא הביתה / ילד איתן / על ספה ניזרק / רגליים על השולחן / נסיר תחבושות ונשמור על הזמן / קרוב קרוב / וכמה טוב / שבאת הביתה, האוכל מוכן / אל תכעס, בשבילי אתה עוד ילד קטן / ילד עולם. // כשתצא מהדלת תבקר הדממה / הוחלפו קוביות במדי מלחמה / עומד על הסף / מבטים אחרונים / מי חשב שכך יעברו השנים. // ובמקום לבנות ארמונות בחולות / אתה שוכב לך בין חללים לתקוות / לו רק יכולתי אותך לכסות / עד שבוקר יבוא / לשמור ולחכות. // אז בוא הביתה / ילד איתן / על ספה ניזרק / רגליים על השולחן / נסיר תחבושות ונשמור על הזמן / קרוב קרוב / וכמה טוב / שבאת הביתה האוכל מוכן / אל תביא לי שלום / אל תיקח את הזמן / ילד עולם. // אז כשתצא מהדלת / כשתחלוף על פניי / אל תשכח להשאיר קצת ממך על פחדיי / אתה זוכר ששאלת 'מה אהיה כשאגדל?' / מי חשב שלנצח / לנצח חייל״.
גם ירדן חסיד, חברו ליחידה של איתן, כתב והלחין שיר לזכרו, "היית איתן": "עברו כמה לילות, והימים עוד חולפים / ויש תחושה באוויר שאתה בין החיים / מה בכלל חשבת בשנייה האחרונה / על אימא, על הים, אולי סיגריה אחרונה. // קום, עלה, תהיה איתן / כולם עומדים כאן מעליך / לאן הלכת, לאן? / לא פחדת והיית איתן / השמיים כבר נפלו, איך נמשיך מכאן // לא חשבתי שנהיה אנחנו אלה שבפנים / ואם חשבתי שנהיה, דמיינתי שנצא חיים / אבל אתה נבחרת לעוף אל השמיים / איך ברגע אחד פרסת כנפיים?"
ערב מוזיקלי התקיים לזכרו של איתן ובו ניגנו חבריו עם הלהקה של אביו דודו.
בעיריית הרצליה הוחלט שתחרות גלישת הגלים במסגרת פסטיבל המוזיקה והגלישה השנתי של העיר תיקרא על שמו של איתן החל בשנת 2018.
חבריו של איתן רצו להנציח את זכרו בחוף האהוב עליו, חוף "הכוכבים" (החוף הדרומי בהרצליה). חברו בר נקש הסביר, "איתן היה בחור של ים, וכל החברים מאז ומעולם זוכרים אותו יושב בחוף הדרומי. האישיות שלו הייתה מאוד חופשית והוא מאוד אהב את החופש והתחושה של השלווה שיש בים". ואכן ביולי 2018, כעבור ארבע שנים של הירתמות והשתדלות מול העירייה, התקיים בחוף "הכוכבים" טקס הסרת הלוט מעל פסל שאימו מישל עיצבה לזכרו והוכרז על שביל שייקרא על שמו, "דרך איתן". על שלט ההנצחה שהוצב שם נכתב: "איתן אהב את החיים יותר מכול. הים היה ביתו השני והוא נהג לבלות בחוף על בסיס קבוע מאז ילדותו. על אף גילו הצעיר, לימד את סביבתו על אהבת אדם ונתינת כבוד ללא תנאי. איתן תמיד ידע מהי דרכו, הלך בה בבטחה וסחף את כולם יחד איתו. איתן, זוהי הדרך שלך".
מידע פרקטי :הקישו בוייז "חוף איתן" והוייז יביא אתכם למקום הפסל בקרבת הים.
תיכון חדש בו למד איתן החל במסורת של מרוץ עממי היוצא "מדרך איתן" 2 ק"מ ריצה,ותחרות מסע אלונקות קצר בין יחידות הצבא הקרביות.
איתן מונצח באתר ההנצחה לחללי הנח"ל וחיל החינוך בפרדס חנה-כרכור ובבית יד לבנים בהרצליה.