בן אידה והרולד צבי. נולד ביום כ' באלול תשכ"ג (9.9.1963) בפתח תקווה, להורים שעלו ארצה מדרום אפריקה חצי שנה לפני לידתו. הוא התחיל את לימודיו היסודיים בבית-הספר 'כפר גנים' בפתח תקווה וסיימם בבית-הספר בסביון, לשם עברה משפחתו. את לימודיו התיכוניים סיים בבית-הספר התיכון המקיף ביהוד, במגמה הריאלית.
אילן היה ילד טוב-לב וחייכן, תכונות שלא עזבוהו בהמשך דרכו. בבית-הספר היסודי נתגלה כמחונן ונשלח לחוגי העשרה באוניברסיטאות בר אילן ותל אביב. למרות שהיה תלמיד טוב, לא נמנה עם המתבלטים בכיתתו, אך ניכר בכושר התמדתו. מגיל צעיר אהב לצייר מבנים מנקודת מבט אמנותית, נטייה שתתממש בעתיד כשיחליט ללמוד אדריכלות. תחביב נוסף שלו היה הנגרות, הוא בנה את רהיטיו במו ידיו. אילן היה פעיל מבחינה חברתית. הוא אהב לתכנן פעילות חברתית, כגון מסיבות וטיולים ואמנם, כשסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון, קיבל תעודה מיוחדת על תרומתו החברתית. הוא היה חבר בתנועת הצופים למן צעירותו ועד לגיוסו ובמהלך התקופה הזאת הדריך חניכים בשבט סביון ומילא תפקידים מיוחדים בארגון השבט וניהולו. התנהגותו הבוגרת, חשיבתו היסודית, ההחלטיות והרצון להצליח נתגלו כאשר התקרב מועד גיוסו לצה"ל ואילן החליט להתנדב לקורס-טיס. לשם כך הרבה באימוני כושר וריצה ושיפר את כושרו הגופני.
הוא גויס לצה"ל באמצע ינואר 1982 והוצב בחיל-האוויר, בבית-הספר לטיסה. הוא סיים את קורס-הטיס כטייס מסוק 'יסעור'. במשך שנות שירותו בטייסת פעל אילן רבות בתחום החברתי והתרבותי, מעבר למשימות המקצועיות שהוטלו עליו כטייס. בספריית הוידיאו של הטייסת מצויים סרטים שהפיק אילן. אופיו היצירתי וההומור שלו בולטים לעין בסרטים אלה. כן התנדב ואירגן מסיבות לחבריו בבית הוריו שבסביון. בקיץ 1988 חזר לבית-הספר לטיסה – כמדריך. שוב נתגלו בעבודתו היסודיות וההקפדה לפרטים, לצד החן וההומור, כפי שכתבו עליו חניכיו: "המדריך המשקיע ביותר שהגיע לבסיס. בטיסה הוא אדם רציני ומקצועי, אך על הקרקע הוא חברה'מן אמיתי".
באוקטובר 1989 סיים אילן את שירות החובה ואת שירות הקבע והתחיל ללמוד בפקולטה לאדריכלות ובניין ערים בטכניון. בחסכונותיו רכש דירה וריהט אותה במו ידיו, יחד עם חברתו יעל. הוא בלט בכיתתו והוביל בעשיית הפרוייקטים. במהלך הסמסטר הראשון הספיק להכין כמות רבה מאוד של עבודות ומוצגים, וציוניו היו מעולים, כפי שהעיד עליו אחד המרצים: "מוכשר, חכם, עם בגרות פנימית שקטה ושקולה ועם תבונה רבה, ידע לגשת לבעיות תכנון באופן שיטתי, מקיף ויעיל. בעל כושר שיפוט מעולה ביחס לעצמו, כמו גם ביחס לאחרים. אילן היה אישיות מקסימה. תלמיד שתענוג וזכות ללמד אותו".
בצד העומס הרב בלימודים נקרא אילן לתקופות מילואים ושמר על קשר הדוק עם הטייסת. ביום כ"ח בניסן תש"ן (22.4.1990), בהיותו בשירות מילואים פעיל, נפל בעת מילוי תפקידו בתאונת-מסוק באזור בקעת הירדן. הוא הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית בבית-העלמין בסביון. השאיר אחריו הורים, אח – רונן ואחות – טליה וחברה לחיים – יעל.
לאחר מותו כתב אחד מחבריו: "נכון, כל אחד מיוחד לפי דרכו. ואילן בדרכו היה מיוחד, בנפש הזו, בטוב-ליבו, בשקט שהקרין לסביבה, בחמימות ששרתה סביבו".