בן יהודית ויצחק. נולד ביום א' בשבט תשט"ו (24.1.1955) בחולון, בן בכור להוריו. למד בבית-הספר היסודי 'שנקר' והמשיך את לימודיו בבית-הספר התיכון 'אורט'. אילן היה בן לאב שהתגייס לצבא הבריטי, במאבקו נגד צבא גרמניה הנאצית במלחמת-העולם השנייה. הוא שירת בחיל-הקשר, הוצב באי כרתים, נפל בשבי הגרמנים וריצה את תקופת שביו בעבודה במכרות-פחם. לאחר שחרורו מהשבי ומהשירות שב לארץ והשתקע בחולון. כאן קבע את ביתו והקים משפחה עם רעייתו יהודית.
אילן, בנה בכורה של המשפחה היה ילד יפה, עליז ושובב וחיפש תמיד אתגרים לפעילותו הנמרצת. בהיותו בכיתה ה' הצטרף לתנועת הצופים. מסגרת זו איפשרה לו לגלות כושר מנהיגות ולבטא דאגה כנה ורגישה לזולת, בהצעת עזרתו לכל הנצרכים לה, בעיתוי המתאים. כאיש חברה מובהק, אהב לספר בדיחות, אשר באמצעותן השכיל להפיג תמיד את המתח ברגעים קשים. אולם פרט לעיסוקיו החברתיים הרבים, מעולם לא ויתר על קריאת ספרים. בני משפחתו וידידיו הקרובים מתארים אותו כ"תולעת ספרים", שצימאונו לקריאה לא ידע שובע ושאהב ביותר ספרות יפה ואף הצטיין בלימודי הספרות בבית-הספר.
בנערותו אהב את הטבע, הנוף והמרחבים הפתוחים. הרבה לטייל במסגרת הצופים ומחוצה לה. בטיולים אלה תמיד הגיש עזרה למתקשים. הוא הדריך בתנועה ולאחר-מכן נעשה ראש גדוד והצטרף לגרעין צופי חולון, שהתארגן על-מנת לעלות ולהתיישב ברמת הגולן, אולם השינויים שחלו בהיערכות ההתיישבות של גרעיני הנח"ל לאחר מלחמת יום-הכיפורים סיכלו תוכנית זו.
אילן התגייס לצה"ל בסוף חודש נובמבר 1973 והוצב לשרת בחיל-הקשר, אשר במסגרתו עבר הכשרה מקצועית בטכנאות מכשירי קשר ויצא לקורס קצינים. הוא סיים את שירות החובה בסוף נובמבר 1976 והחל את שירותו בצבא הקבע.
כחייל וכקצין אהב את עבודתו, עבד ללא ליאות שעות ארוכות ביותר והעמיד דרישות מקצועיות גבוהות בפני עצמו ובפני הכפופים לו ושאף לשלמות בביצוע המשימות. לעומת זאת, לא החשיב ביותר גינוני משמעת חיצוניים, בעיקר בכל הנוגע להקפדה על לבוש תקני והעדיף למלא כל מטלה בדרך ייחודית לו. עם זאת ייחס חשיבות עליונה לטיפול בגורם האנושי וגילה דאגה רגישה לכל חייל שהיה תחת פיקודו ואף לאזרחים שנקלעו לנסיבות בהן נזקקו לעזרה. במשך תקופה ארוכה שימש כסגן מפקד יחידת הקשר של עוצבת הגליל, שמטרתה הגנה על יישובי הצפון. הוא הזדהה עם תושבי הצפון ואף הקים שם את ביתו ועבר להתגורר עם משפחתו בראש פינה.
אילן נפל בקרב בלבנון ביום ח' בחשוון תשמ"ט (19.10.1988) כאשר מכונית תופת נהוגה בידי מתאבד שיעי מארגון החיזבאללה פגעה בשיירה בת שישה ג'יפים של צה"ל, שהחזירה את החיילים מפעילות מבצעית ברצועת הביטחון בדרום לבנון וחנתה ברחבה מול שער 'פאטמה', במעבר הראשי בין ישראל ללבנון. אילן נפגע עם עוד שניים מעמיתיו מיחידת הקשר האוגדתית וחמישה חיילים נוספים מהשיירה. הוא הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית בבית-העלמין הצבאי בחולון, עיר הולדתו. הותיר אחריו אישה – ענת, שני בנים – עומר ואריאל, אם ואח – אורון.
במכתב תנחומים למשפחה האבלה כתב שר הביטחון, יצחק רבין, על רב-סרן אילן טל, שמפקדיו הגדירוהו כקצין חסר פשרות, שדרש תמיד מעצמו ומפקודיו שלמות בביצוע והתבלט ביכולתו המקצועית ובאהבתו לתפקיד, שנבעה מאהבתו העמוקה לארץ ולנופיה, שהיטיב להכירם, ולשיריה. מפקדו כתב, שאילן הוביל וניווט בתבונה את גדוד הקשר במשימות המבצעיות במלחמה נגד הטירור. חברי קיבוץ מנרה, שנקלעו לתקרית עוינת בעת סיור בלבנון והסתייעו בו, כתבו על טיפולו האנושי והיעיל בם ועל השקט, הביטחון והרוגע שידע להשרות במצב הקיצוני שבו היו שרויים.
יחידת הקשר של עוצבת הגליל הוציאה עלון לזכרו ולזכר רעו לנשק, שנפל באותו אירוע. המשפחה הקדישה לזכרו ספרייה ליחידה.