בן מרגלית ומיכאל. נולד ביום כ"ה בחשוון תשכ"ז (8.11.1966) בפילדפיה שבמדינת פנסילבניה, ארצות הברית, שם עשתה משפחתו לרגל לימודי האב. בשנת 1967 חזרה המשפחה ארצה והתגוררה בחיפה. רון למד בבית-הספר הריאלי העברי. בדצמבר 1970 נולדה אחותו – טל. כשהיה בן אחת-עשרה נסע עם הוריו לארצות-הברית לשנתיים ולמד בבית-ספר בניו-ג'רסי. את לימודיו התיכוניים המשיך וסיים בבית-הספר הריאלי העברי בחיפה במגמה המתמטית-מדעית.
הפעלתנות היתה תכונה בולטת של רון מגיל רך: תמיד הסתובב, טיפס, טיפל, פירק ובדק. הוא התעניין בטרקטורים ובציוד מכני כבד. מרגע שלמד לקרוא החל 'לזלול' ספרים מכל הבא ליד. הוא קרא אנציקלופדיות וכל מה שמצא בבית, והדהים את הוריו בכמות הידע שאגר. לעומת זאת, שגרת בית-הספר לא היתה תמיד לרוחו. כך מתאר אותו מחנכו בשנתיים האחרונות ללימודיו בבית-הספר, ד"ר אברהם מלמד: "קשה לומר שרון היה תלמיד ששקד על לימודיו. זה לא היה כל-כך בראש מעייניו. סדרי העדיפויות שלו היו פשוט שונים. רון – במודע ובאופן מוצהר – העדיף את פעילותו החברתית והספורטיבית בצופים ובגדנ"ע ואת טיפוח הקשרים החברתיים שלו על הלימודים".
אכן, רון היה חבר בתנועת הצופים, סיים קורס מ"כים בגדנ"ע ונטל חלק בחוגים רבים. הוא סיים קורס 'מציל חובב', והתעניין במטוסים ובכלי נשק ומכאן פעילותו בגדנ"ע-אוויר וקליעה. חדרו התמלא בדגמי מטוסים ובספרים על טיס. בקיץ 1982 סיים בהצטיינות קורס 'פלס' ובקיץ 1983 השתתף בקורס טיס בגדנ"ע וזכה להטיס מטוס קל. בחפשו אתגרים נוספים עבר גם קורס גלישת מצוקים, קורס צלילה וקורס סקי, ותכנן קורס צניחה וגלשני אוויר.
בגמר הלימודים נסע לקנדה עם משלחת גדנ"ע-אוויר. בשובו עבד כמה חודשים בספריית 'רפא"ל' ועוד הספיק לבלות חופשת סקי באוסטריה. בספרית 'רפא"ל' מצא אוצר בלום של ספרים וירחונים על מטוסים ומערכות נשק – הנושאים שאהב. וכך מתארים אותו עובדי הספרייה: "מיד עם בואו כבש את כולנו ביושרו הצברי וגם בהתנהגותו האצילית לכל אדם ואדם. בעוד מרצד בעיניו הזיק השובבי, כולו לצון ובדיחות הדעת, וכבר הלך והתגבש כנגד העיניים אדם חושב היודע היטב את מה שלפניו. היו לו חושים חדים, הוא היה בעל עומק אינטלקטואלי, מהיר מחשבה, מחשיב את העיקר."
באמצע ינואר 1985 גויס לצה"ל והתקבל לקורס טיס. הוא היה בקורס כמעט שנה עד שנאלץ לעזוב בשל שברי הליכה ברגליו. בהחלימו נשלח לחיל התותחנים, לקורס מפקדים ומשם לקורס קצינים. בסיומו עבר קורס השלמה לקציני חיל התותחנים והוסמך כקצין בנובמבר 1986. הוא הוצב ליחידת נח"ל בתפקיד קצין שיתוף ארטילרי. במשך שנה לערך עבר עם יחידה זו אימונים ופעילות בגבול הצפון, כולל היתקלויות עם מחבלים. במהלך שנה זו השלים קורס קציני שיתוף ארטילרי (קש"א), והועלה לדרגת סגן. בינואר 1988 הוצב בצפון הארץ בתפקיד קמב"ץ סיוע בעוצבה. עוד השתלם בקורס מ"פים וחזר לתפקידו כקמב"ץ סיוע. מפקד העוצבה כותב כי רון היה "קצין מקצועי שירד לפרטים בביצוע משימותיו ועבודתו היתה מושלמת. הוא היה מגיע לכל אירוע שבגזרתו, נוטל יוזמה, מפעיל אש, ומוצא פתרון ארטילרי נכון לכוחות שנזקקו לסיוע בשטח".
ביום ח' בחשוון תשמ"ט (19.10.1988) נפל רון בקרב בלבנון והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בחיפה. הוא קיבל תעודת הוקרה וכבוד על שירותו בצבא הקבע. השאיר אחריו הורים ואחות. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב שר הביטחון, יצחק רבין: "סרן רון ורנר נתן את חייו למען מולדתו. הוא נפל צפונית לשער פאטמה שבאזור הביטחון בלבנון, כאשר מכונית תופת התפוצצה בתוך שיירת ג'יפים של צה"ל כשזו החזירה חיילים מפעילות באזור הביטחון של לבנון. רון שירת בחיל התותחנים. הוא אהב את צה"ל ואת שירותו בו, היה חייכן תמיד, אהב כלי-נשק, בעל חוש הומור, אוהב לעזור, קפדן, משקיען. ביצע היטב את כל המשימות שהוטלו עליו. רון הועלה לדרגת סרן לאחר מותו". וכתב דרור, חבר ללימודים: "הבנתי שאולי אתה מאלה הבודדים המאושרים שעושים את אשר הם אוהבים, ואוהבים את אשר הם עושים". יחידתו הוציאה לאור חוברת לזכרו ובה דברי בני משפחה וחברים על דמותו.
בתחקיר ב – 2017 עודכן כי החלל הועלה לדרגת סרן לאחר מותו.