ראובן (רוברט), בן פנינה ומשה, נולד ביום י' בטבת תש"י (29.12.1949) בקזבלנקה שבמרוקו. בשנת תשט"ו (1955) עלה ארצה עם משפחתו, שהתיישבה בבאר-שבע. הוא למד בבית-הספר היסודי "מענית", אחרי כן המשיך את לימודיו בבית-הספר התיכון העירוני המקיף א' וסיימם במגמה הביולוגית. בנעוריו היה חבר בתנועת "הצופים". הוא היה תלמיד מצטיין, שגילה עניין וידע בתחומים רבים ושונים, נער אופטימי, עירני וחברותי, ונודע כחבר למופת הנחלץ תמיד לעזרת רעיו. כל מכריו אהבוהו ותמיד היה מוקף ידידים. אף-על-פי שהיה רציני ואחראי, ידע גםלהיות עליז ושובב. מבוגר היה בדרך חשיבתו ובגישתו לחיים, לא בחל בשום מלאכה ובעת חופשה עבד כפועל בניין, כצבע, כזגג וכפועל במפעלי "תשלובת ערד". מטבעו היה נער עדין-נפש ואוהב טבע והצטיין בדמיון עשיר. נוהג היה לאסוף צמחים ועשבים שונים ולרקוח מהם מרקחות שונות מתוך תקווה למצוא תרופה למחלות חשוכות מרפא כסרטן. הוא אהב גם בעלי חיים והקדיש שעות רבות לטיפול בהם. ראובן היה חובב ספורט, אהב לשחק בכדורסל והתעניין מאוד במשחקי הכדורגל הארציים והבין-לאומיים. את זמנו הפנוי הקדיש לקריאה, להאזנה למוסיקה ולמשחק השחמט שהיה חביב עליו.
ראובן גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1968 והוצב לחיל השריון. לאחר סיום הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס מקצועות הטנק ובקורס מפקדי-טנקים, הוצב ליחידה ברמת-הגולן. הוא היה חייל טוב וממושמע, שעשה את המוטל עליו ברצון ומתוך הכרה ומעולם לא התאונן על קושי החיים בצבא. במסגרת שירותו השתתף בפעולות מבצעיות שונות בגבול הירדני, הסורי והלבנוני. הוא היה קשור מאוד להוריו ולחמשת אחיו ואחיותיו, והעדיף לבלות את חופשותיו המעטות בחיק המשפחה. כשלא יכול היה להגיע הביתה הקפיד לכתוב לבני משפחתו, כדי שלא להדאיגם.
בשנת 1971 לאחר שהשתחרר מהשירות הסדיר נשא לאישה את צילה, שאתה הקים בית חם והיה בעל למופת. באותה שנה החל ללמוד באוניברסיטת בן-גוריון בבאר-שבע בפקולטה לתעשייה וניהול וגם שם הצטיין בלימודיו. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים נקרא ראובן לגייס אנשים בעיר אך הוא עצמו לא גויס. מחשש שמא לא יגייסוהו מיהר להתייצב ביחידתו. הוא השתתף בקרבות הבלימה הקשים נגד המצרים ואחר-כך נמנה עם הכוח שצלח את תעלת סואץ. ביום כ"ב בתשרי תשל"ד (18.10.1973), נפגע הטנק שלו באש ארטילרית כבדה, בעת שחצה את התעלה וראובן נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בבאר-שבע. השאיר אחריו אישה ובת שנולדה לאחר נפילתו, הורים אחים ואחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.
במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "סמל רוברט איפרגן, היה איש צוות טנק בגדוד השריון שתחת פיקודי, והיה בין מקימי היחידה ומעצביה. הכרתיו כלוחם אמיץ-לב וכאיש שריון מעולה, אשר לחם בגבורה ובחירוף נפש. התחבב על מפקדיו ועל אנשיו ונפילתו הייתה אבדה כבדה ליחידתנו".
בעיתון בית-הספר שלמד בו, התפרסמה רשימה על דמותו ועל דרכו; החטיבה שלו פרסמה חוברת ובה תיאור הקרבות שהשתתפה בהם וכן תמונות של חללי היחידה ונסיבות נפילתם. בחוברת כלולים דברים על ראובן ז"ל.